בערב בזמן הטיש, הגישו אטריות – קערה מלאה. בתחילה, הרבי מאפטא אכל עם כף, אבל במהרה הוא לקח את הקערה בידיו והתחיל לאכול ישר מהקערה. חששו שאכילה זו תטריד את ר' ברוך. אבל לא! הוא רק אמר: "ראו כיצד איש אחד להוט לקורבנות!" ולאחר מכן, הוא כיבד אותו לומר תורה. 

בשבת בבוקר, ר' ברוך עוד הפעם כיבד את הרבי מאפטא לומר תורה. 

בסעודה שלישית, הרבי מאפטא לא רצה ללכת לטיש – הוא אמר: "אני  אמרתי תורה בערב שבת, ובשבת  בבוקר – אני חושש שהוא עוד הפעם יכבד אותי בכך." 

אז ר' ברוך הבטיח לו שהוא יאמר תורה אבל שהוא צריך לבוא. אז הוא בא.

במהלך סעודה שלישית, ר' ברוך החל לומר קטע מן הזוהר – אבל רק בלשון פשוטה – בלא שום הסבר. 

לאחר ברכת המזון, הלך הרבי מאפטא הביתה אל הפונדק – הוא אמר  למקורבו: "ר' ברוך ממש דכדך אותי עם התורה שלו." ור' ברוך אמר על הגוזמאות של הרבי מאפטא: "פיו הוא משקולת זהב." 

י.פ. 

אלעזר זאהן ממעז'יבוז' 

הפוסט הפער בין ר' ברוך לר' מאפטא הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

אולם, לפני שהצו מהמושל התפרסם –  הרבי מרוז'ין, מיד לאחר שהשתחרר  מהכלא – התיישב אל השולחן. הוא קרא לגבאי להעמיד יין לפניו עבור מישהו והזכיר את שמו. הגבאי – שידע שהיהודי לא בחיים, ולכן לא קרא בקול בשמו. אז הרבי מרוז'ין אמר עוד הפעם – "נו, תעמיד את היין!" קרא הגבאי אל הרבי מרוז'ין "אבל מדוע? רבי, היהודי כבר אינו בין חיים." הרבי מרוז'ין ענה: "אתה חושב שאני לא יודע? אבל ראה כיצד חסיד אמיתי, אפילו בעולם הבא, מסכן את חייו עבור הרבי שלו" והוא סיפר את הסיפור הבא: 

כששמעו על הצו של המושל הכריזו שמי שיגלה לרבי מרוז'ין על הצו, יאבד את חלקו  בגן עדן. אחד החסידים קרא שזה שווה לו לאבד את חלקו בגן עדן, כל עוד הוא יציל את הרבי מרוז'ין. הוא בא אל הרבי מרוז'ין וסיפר לו על הסכנה שאיימה עליו. הרבי מרוז'ין ענה לו "למרות שבית דין של  מעלה פסקו כך – אני לא מסכים! אני לא מסכים שישלחו אותי לסיביר – אני לא רוצה מה שהם רוצים." 

הרבי מרוז'ין סיים את הסיפור באמרו "היהודי הזה היה הראשון לבוא אלי – לכן אני מעמיד יין עבורו"  

י.פ.

ירמי' כץ 

חסיד בויאן

הפוסט היהודי שגילה לרבי מרוז'ין על הצו נגדו הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

1. אנשי העיר אומרים שאני חכם – משום שהפסוק "לא לחכמים לחם" [קהלת ט, יא] כבר התקיים.
2. גם רשע – "לוה רשע ולא ישלם" [תהילים לז, כא] – מה שאני לוקח בהשאלה, איני יכול להשיב.
3. אני תם – משום שלא מאפשרים לי להיות 'מוּעַד' – לא מאפשרים לי ללוות יותר משתי פעמים.
4. ושאינו יודע לשאול, אני כבר לא יודע כיצד ללוות.

י.פ.

הירש לעדערמאן

הפוסט משוגע מגיע אל ר' דוד מטאלנה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ב[ספר] אור פני משה לר' משה מפשוורסק כתובות הסכמות מהרבי מברדיטשב וגם מר' ישראל חיים.

הוא היה חתן של ר' שלמה מקרלין.

היו לו שני בנים

1) ר' אברהם שלמה

2) ר' ליבער

ר' אברהם שלמה גר בפרוסקורוב. בנו היה ר' שלום שהיה חתן של ר' אליעזר וולף – תלמיד של ר' מנדל'ה מקוסוב. ר' שלום היה סמוך על שלחנו של [=נתמך כלכלית על ידי] ר' אליעזר וולף ולאחר פטירתו של הרבי מרוזי'ן הוא נסע לארץ ישראל. ר' שלום לא רצה להיות רבי –אז  הרבי מסדיגורה הורה לו לנסוע לארץ ישראל וסייע לו – עשה אותו הגבאי של הכולל הרוסי. הוא נפטר בתרנ"ח.

י.פ.

הרב חיים אהרון גולד

(נכד של ר' שלום)

הפוסט על ר' ישראל חיים בנו של המלאך הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשר' יוחנן הגיע לעיר, כל אנשי העיר באו לקבל את פניו. ברודסקי רצה שגם גיסו, שפיגל, יקבל את פני הרבי. שפיגל סירב להבין מדוע כזה כבוד מגיע לבשר ודם. להיפך – הוא כעס מאוד שעושים כזה 'צימעס' [עסק גדול] מ[סתם] יהודי. והוא אכן לא הלך [לקבל פניו].

במהלך השבוע הוא ראה שאין אף אחד אצל הרבי (הוא גר בדיוק מול המקום בו התאכסן הרבי). הוא החליט להיכנס אל הרבי להציג את טענותיו ולהתווכח עמו. 

וכך היה. הוא לא פגש אף אחד אצל הרבי והגבאי מייד נתן לו להיכנס. ר' יוחנן קיבל אותו ושפיגל החל להתווכח. "מדוע, רבי, מגיע לך כבוד כזה? מדוע כל כך הרבה יהודים צריכים לבוא אליך – לתת לך פדיונות, ולפחד ממך כל כך הרבה?"

ועל כל שאלה ר' יוחנן הניד בראשו ואמר לו: "אכן, אתה צודק – אכן כך – אבל אתה יודע למה? בגלל שאלוהים רוצה כך – ואם כך רוצה אלוהים, אז אני אומר לך שאתה אכן צריך לפחד ממני."  לאחר מכן שפיגל נהייה חסיד וסיפר בעצמו את הסיפור הזה לפ. לאנדוי.

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט ר' שפיגל המתנגד הליטאי נהייה לחסיד הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

[ענה הזקן מסדיגורה:] "כתוב: 'ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים' [אבות ה, ה]. אנחנו יודעים ש'אווירא דארץ ישראל מחכים' [בבא בתרא קנח, ב] – 'איזהו חכם? המכיר את מקומו' [אבות ו, ו] – אכן כל יהודי ידע איפה מקומו בירושלים ולאף אחד לא היה צפוף, וכך גם כאן –  כשכל אחד יכיר את מקומו הוא כבר ימצא את מושבו ואף בשולחן לא יהיה צפוף."

י.פ.

הרבי מבויאן

הפוסט מציאת מקום בשולחן הטיש הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשהמלאך התקבל [למגיד] בפסטאוו, שילמו לו 10 זהובים לשבוע והוא חי בעוני גדול. כל היום הוא ישב ביחידות והתפלל ולמד. במהלך היום הוא כיסה את פניו בטלית וכשלא הייתה לו טלית, פניו היו מכוסות בווילון. הוא לא נהג כמגיד כלל – ולא דיבר מילה עם איש, אלא [פשוט] ישב בחדרו. פעם ביום שלחו לו לחדרו פנימה יונה לאכול וזה הספיק לו.

הקהל ובעלי-הבתים החלו לכעוס – לא הייתה לעיר שום תועלת ממנו כמגיד. פעם אחת הגבאי העז ונכנס אל המלאך, אל תוך ביתו, וסיפר לו על טענות הקהל. "נו, מה הם רוצים?" שאל המלאך. הגבאי ענה שבשבוע הבא יש ברית ורצוי שהמלאך יופיע, אז הוא הבטיח [שיופיע].

כשהופיע המלאך ביום הברית נפל פחד על הקהל, ורוב האנשים התעלפו מחולשה ובקושי נשאר מניין לברית. המלאך נתן לילד את השם לייב. מספרים שלייב היה גיבור באופן יוצא-דופן וחזק כעשרה אריות.

י.פ.

ירמיה כץ

הפוסט המלאך נוהג בדידות ומטיל אימה על הקהל הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת הרבי מאפטא התעורר פתאום באמצע הלילה משנתו ואמר לאשתו הרבנית: "כבר הגיעה העת שנסע מפה". ר' מאיר כבר זכה להיות ממלא המקום שלו.

בבוקר, הוא קרא לכל בעלי הבתים של העיר לבוא אליו יחדיו ואמר להם את הבשורה שהוא רוצה לעזוב את אפטא. חשובי העיר החלו לצעוק ולבכות, אבל ה'אוהב ישראל' נשאר בשלו: זה אבוד [= כלומר אין מה לעשות]. אבל הוא הבטיח להם: "בעבור המאמצים שלכם תמיד יקראו לי בשם עירכם – הרבי מאפטא".

לאחר מכן, ר' מאיר ה'אור לשמים' נהיה רב באפטא.

י.פ. 

הרבי מצאנז

הרב רוטנברג

הפוסט הרבי מאפטא עוזב את אפטא הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

אז היא התיישבה בחוץ ובכתה מעומק ליבה.

פתאום, עברה שם מרכבה עם ארבע נשים. כשהן ראו אותה יושבת ובוכה הן שאלו אותה: "מדוע את בוכה?" והיא סיפרה להן על מצוקתה.

הן מיד הזמינו אותה אל תוך המרכבה ולקחוה איתן אל תוך המרחץ [המקווה].

כשהמגיד גילה זאת הוא אמר: "אלו היו ארבעת האמהות."

לאחר מכן נולד 'המלאך'.

י.פ.

ישראל וואללאך

247 East Broadway

הפוסט אשתו של המגיד הולכת למקווה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

זה היה לפני סוכות ובעיר לא היה אף אתרוג. הלך הבעש"ט אל פרנס העיר ואמר לו שהוא רוצה לנסוע לעיר גדולה יותר ושהוא – הבעש"ט – יכסה חצי מהוצאות הנסיעה.

אבל גם בעיר ההיא לא היה ניתן למצוא אף אתרוג. אז הבעש"ט חזר בייסורים גדולים.

באמצע הלילה – בערב סוכות – דפק על החלון פרש, והעיר את החייט: "נימטו (רוסית) ישראלקי נמצא כאן?"

כשהחייט אמר 'כן', הפרש שם בידו אתרוג ונעלם.

אנשים אומרים שזה היה אליהו הנביא שהביא את האתרוג.

י.פ.

הרבי מבויאן

212 East Broadway

הפוסט פרש רוסי או אליהו הנביא הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשהוא הגיע, בשישי בערב, ר' ברוך, שידע שהרבי מאפטא אוהב לאכול הרבה, נתן לו כמות גדולה [של אוכל] – והרבי מאפטא, אכל ישר מהקערה, כפי שהיה נוהג לעשות. 

חשבו שזה יטריד את ר' ברוך. אבל הוא אמר שהוא ראה כיצד מקריבים קורבנות [=בהתייחס לאכילתו של הרבי מאפטא].

כשהרבי מאפטא התחיל לספר גוזמאות, ר' ברוך קרא: "זה ממש זהב [שיוצא] ישר מפיך." 

בשישי בערב ובשבת בבוקר, כיבדו את הרבי מאפטא לומר תורה. אולם, בסעודה שלישית הוא כבר לא רצה [לומר]. [אז] ר' ברוך אמר פשט קטן מהזוהר.

כשהוא [=הרבי מאפטא] יצא מהסעודה הוא אמר למשרת שלו: "מהר, הכן לי את המשכב [=המיטה], אני רוצה לנוח. הוא שבר את כל כולי עם התורה שלו."

י.פ.

אלעזר זאהן

הפוסט הרבי מאפטא ור' ברוך הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בינתיים, התרחש מעשה עם פדיון שבויים והבעש"ט נתן הבטחה [לתרום] 200 רובל, אז הפרנס לווה את הכסף מהפריץ.

פעם אחת, הפריץ דרש את הכסף בחזרה, ו[אמר ש] אם הוא לא יקבל אותו בתוך שבועיים הוא יכבול בשלשלאות את הפרנס ואת הבעש"ט.

אמר הבעש"ט לפרנס: "הנה הכסף עבור הוצאות הנסיעה לפריץ, ראה אם אתה יכול להשיג מהפריץ כסף עבור הנדוניה." 

הפרנס הביט בו כמשוגע – הפריץ דורש את החובות שלו והבעש"ט רוצה עוד החזר עבור נדוניה?!  

אולם, זה בכל זאת היה הבעש"ט, אז הוא ציית לו.

כשהפרנס הגיע אל הפריץ  – הוא מצא אותו בשעת אכילה וכמובן לא הורשה להיכנס פנימה.

בזמן שהמתין, הוא חשב על רעיון – הוא צריך לבקש מהפריץ את החשבון המדויק על מה שהוא דורש כדי לוודא שזה נכון. 

כשהפריץ סיים את ארוחתו, הוא יצא החוצה וערך את החשבון ומצאו שהפריץ חייב 200 רובל. אז הפריץ נתן את לו סכום הכסף.

כך לבעש"ט היה את הכסף הנדרש עבור נדוניה, והחתונה נערכה בשעה טובה. 

י.פ.

הרבי מקינוב

הפוסט הפריץ שהיה חייב כסף לבעש"ט הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשהרבי מארליק [=אליק] נכנס לבית ור' ברוך הכירו, הלז פנה אל הקיר בבוז. בינתיים, לקח הרבי מארליק [=אליק] את הכסא שהגבאי הביא איתם והתיישב. וכשר' ברוך חש שהרבי מארליק [=אליק] התיישב הוא קרא – בעודו מסובב אל הקיר – "מאיפה ליהודי יש כזאת חוצפה?! הוא נכנס לגדול הדור [=אחד בדורו] ומתיישב בלא רשות!" ענה לו הרבי מארליק [=אליק]: "מאיפה ליהודי יש כזאת חוצפה שגדול הדור נכנס אליו והוא לא מזמינו לשבת?!" שאל אותו ר' ברוך: "כיצד יכולים להיות שני גדולי דור? [=משחק מילים על הביטוי אחד בדור]" ענה לו הרבי מארליק [=אליק]: "אתה אחד בדור ביראה, אני אחד בדור בחכמה ור' שלום מפראהבישט הוא גדול הדור בענייני זיווג." אז שאל אותו ר' ברוך: "אם אתה אכן אחד בדור בחכמה אז, נו – אמור לי איזה מין קטרוג היה בשמים בזמן הימים הנוראים ומה ענית עליו?" ענה לו הרבי מארליק [=אליק]: "היה קטרוג בשמים על כך שיהודים אכן עשו תשובה והתייפחו, אך רק בעבור עצמם, ולא בעבור השכינה שנמצאת בגלות". "נו, ואיך ענית על כך?" שאל ר' ברוך. "אמרתי," ענה הרבי מארליק [=אליק] "אם היהודים חושבים רק על עצמם – אז נו, ריבונו של עולם, עשה גם אתה רק עבור עצמך – 'עשה למענך אם לא למעננו'!" הודה ר' ברוך – "אכן, תשובה חכמה!"

י.פ.

דוד פישמאן

הפוסט ר' הירש לייב מאליק מגיע לביקור אצל ר' ברוך ממז'יבוז' הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

באחד הטישים, יהודי אחד ניגש אל הרבי בזמן ששתו לחיים, שבר  בקבוק יין, והיין נשפך על הרבי מצ'ורטקוב. היהודי כמעט התעלף על המקום – איך שפך ככה יין על הרבי הקדוש?!

הרבי מצ'ורטקוב מיד הבין מה היהודי הפשוט הרגיש, ומיד ציין שכששוברים בקבוק, זה אירוע משמח וסימן לברכה. במילים אלו הוא ממש החייה את היהודי. 

לאחר מאוחר יותר, הרבי שלח אליו דרך הגבאי מעיל [קאפאטע] במתנה – להראות לו שהוא לא נפגע מהאירוע.

י.פ.

יעקב טייטעלבוים

הפוסט כשיין נשפך על הרבי מצ'ורטקוב הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

עד מהרה, פשתה פריחה בידו של ר' דוד והוא לא הורשה להיכנס אל הרבי למשך זמן מה עד שיכול היה לבקש סליחה.

י.פ. 

יעקב טייטלבוים 

הפוסט קפדנותו של הזקן מהוסיאטין הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הוא העיר לגבאי שלו, ר' דוד, שבמקרה היה גם הרב שלו: "תדע שממש סיכנת אותי "

י.פ.

יעקב טייטעלבוים

הפוסט קופסת הטבק של הזקן מהוסיאטין הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, היה וויכוח על מאמר אחד והחליטו ללכת אל המגיד ולשאול אותו למה הוא התכוון. 

בדרך-כלל, כשקרו דברים כאלו היו מבקשים מר' שלמה לוצקער, הגבאי של המגיד, שישאל את המגיד בשבילם בגלל שלאחרים לא הייתה רשות להיכנס אליו.

אולם, אותו האירוע היה מאוחר בלילה ור' שלמה לוצקער כבר הלך הביתה, אז החליטו שהתני"א יהיה זה שיכנס אל המגיד לברר. דפק התני"א על הדלת והמגיד קרא "מי זה?", ענה התני"א "אני!" שאל המגיד עוד הפעם והתני"א חזר על תשובתו "אני!"

לאחר מספר פעמים שכך ענו זה לזה, ענה התני"א בפעם האחרונה: "זלמיניו". (כך המגיד קרא לתני"א). כשהוא ענה 'זלמיניו', המגיד בעצמו פתח לו את הדלת והרשה לו להיכנס.

מנהג נוסף אצל המגיד היה שבפתאומיות הוא היה אומר לאחד מתלמידיו "עליך ללכת לשם" או למקום אחר, ונהג לתת הוראות להיכן ללכת. 

כשהתני"א היה בתוך החדר, אמר לו המגיד: "זלמיניו – מחר עליך לנסוע לכפר [הספציפי הזה] וללבוש בגדים פשוטים שלא יכירו אותך."

מובן מאליו שהתני"א ציית לדבריו של המגיד, והגיע אל הכפר בדיוק כשהם חיפשו עשירי למניין עבור חופה וקידושין. נגיד הכפר חיתן את אחד מילדיו והיה חסר לו מניין. צירפו את התני"א למניין ונוכחותו התקבלה בהערכה רבה. לאחר החופה, הזמינו אותו לסעודת מצווה והושיבו אותו בקצה השולחן.

השולחן היה ערוך בעושר גדול ו[האוכל] הוגש בכלי כסף יקרים.

לאחר המרק ניגש אליו המשרת ולחש לו בסוד "דוד יקר, חסרה כף, בבקשה השב אותה!" התני"א הנרגש, השיב בהחלטיות "זה לא אני!"

כך היה עשר פעמים – המשרת ביקש ממנו להחזיר את הכף והתני"א צעק "זה לא אני!"

הנגיד הבחין בהתרחשות ואמר "אבל היהודי מתעקש כל כך, שצריך לבדוק את המשרת בעצמו!" ואכן מצאו אצל המשרת את הגניבה. אז פייסו את התניא והוא חזר לביתו. 

המנהג היה שאלו שחוזרים מכזאת שליחות, צריכים לדווח עליה למגיד כשהם חוזרים. לכן, כשהתני"א הגיע הוא הלך מיד אל ביתו של המגיד, אך לפני שדפק על הדלת המגיד פתח אותה והושיט את ידו לשלום. "זלמיניו" הוא אמר "עכשיו אתה מבין כבר, שאחרי פעם אחת שאומרים "אני" חייב לעבור את הייסורים בלצעוק 10 פעמים "לא אני!"

ר' מרדכי שלום יוסף פרידמן – הרבי מסדיגורה

שמע בי"ט כסליו, בטיש של אביו, ר' אהרון.

הפוסט התני"א לומד לומר "לא אני!" הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הוא קבע שצריך ללכת לפי התור.  

י.פ.

יוסף וואהרמאן

חסיד הוסיאטין

הפוסט שלטון הגבאים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, ר' יידעל מלמד מצפת (האבא של ר' אייזיק בראנשטיין) היה חולה וחיילע ריפאה אותו. כשהוא הרגיש טוב יותר, הוא שאל אותה אם המעשה הבא, שסיפרו על אביה, הוא אמת או לא.

פעם אחת, ר' מאיר בא לסדיגורה אל הרבי מרוז'ין. הגבאים לא הודיעו על בואו וגרמו לו לחכות. הרבי מרוז'ין הרגיש בכך, ובמהרה הרשה לו להיכנס אל חדרו, שם הם בילו מספר שעות ביחד.

כשיצא החוצה, ר' מאיר אמר: "מאיר לא צריך את הרבי מרוז'ין. הוא גדול כמו הרבי מרוז'ין! אולם, באתי לראות ספר תורה, שמרגע שעזב את רחם אמו, אין בו אף פגם."

חיילע אמרה שהיא בעצמה שמעה את ר' מאיר מספר את הסיפור הזה שלוש פעמים.  

י.פ.

אייזיק בראנשטיין

(ישראל)

הפוסט הרבי מרוז'ין ספר תורה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.