כשהבעש"ט רק הגיע למז'יבוז' היו  בעיר הרבה מתנגדים, אבל למדנים גדולים. ראש למתנגדים היה יהודי אחד עשיר שהייתה לו בת אחת. הבת נהייתה חולה מאוד וכל מה שהרופאים ניסו לעשות, לא עזר. 

כמה נשים באו אל אשתו וייעצו לה שכדאי ללכת אל הבעש"ט – אולי הוא יוכל לעזור. הצליחה האישה לשכנע את בעלה שילך אל הבעש"ט , אבל משום שהתבייש מחברים שלו – שהיו מתנגדים, הוא הלך אל הבעש"ט באמצע הלילה.  

הוא סיפר לבעש"ט את המעשה על חולי בתו והבעש"ט לא אמר לו דבר, אלא רק שילך הביתה ושהוא – הבעש"ט, יבוא אליו למחרת.

היהודי היה נסער מאוד – מצד אחד הוא התבייש מחבורת המתנגדים, שהוא עצמו  עמד בראשה – אבל מצד שני, הוא פחד לומר לבעש"ט שלא יבוא אליו הביתה. 

למחרת בבוקר, הבעש"ט בא אליו הביתה והוא ניגש למיטת החולה ובירך את הבת: "אני מאחל לך רפואה שלמה מגן-עדן" והלך הביתה.  

מאחר והוא היה עשיר, לאותו יהודי היו תמיד שני שומרים  בלילה – בזמן שאחד ישן, השני היה ער וכל כמה שעות השומרים היו מתחלפים. בלילה שלאחר היום בו הבעש"ט היה  אצלם בבית – נפתחה הדלת באמצע הלילה (למרות שהדלת הייתה נעולה) ונכנס יהודי – שנראה כמו בעל עגלה. ביד אחת היה לו שוט ובאחרת פרח. היהודי ניגש אל החולה ואמר לה כך:  "הריחי את הפרח" היא צייתה ובעל העגלה הבטיח שלמחרת בלילה הוא יבוא שוב. 

היהודי [= כנראה הכוונה לאחד השומרים] פחד מאוד – הוא העיר את השומר השני וסיפר לו את המעשה, אבל הם מייד ראו שינוי לטובה אצל הנערה. למחרת, הם סיפרו לאבא על מה שקרה. אז, כבר לא היה אכפת לו מה מתנגדי העיר יאמרו, והוא מיד רץ אל הבעש"ט וסיפר לו את המעשה. 

אמר לו הבעש"ט: "כשהיהודי יבוא עוד הפעם היום בלילה, תאמרו לו שהוא צריך לבוא אלי."  

באותו הלילה קרה אותו הדבר; היהודי בא עוד הפעם, נתן לנערה להריח את הפרח וראו שינוי לטובה. אבי הנערה אמר ליהודי את מה הבעש"ט ביקש ממנו, והוא יצא.  

בבוקר, בא האבא אל הבעש"ט והבעש"ט אמר לו לשבת וסיפר לו מי הוא אותו יהודי: "אותו יהודי היה כל ימיו בעל עגלה – אולם, חוטא

בעש"ט (2)

חוטא גדול – שעשה את כל העברות שבעולם. פעם, הוא נסע ביער עם הכרכרה שלו כשהוא ראה יהודי אחד תלוי על עץ. הוא הסיע את הכרכרה אל מתחת לעץ, גזם אותו והיהודי נפל לתוך  הכרכרה על החציר. הוא נסע משם אל העיירה והצילו את היהודי והוא נשאר בחיים. 

כשהיהודי בעל העגלה נפטר והגיע אל בית-דין של מעלה באו מלאכי חבלה והראו שכל אחד מהם נברא מעבירה אחרת. אולם, לאחר מכן בא המלאך גבריאל בעצמו וסיפר את המעשה כיצד בעל העגלה הציל את היהודי ממוות בטוח. הוחלט להניח את העברות על צד אחד במאזניים ואת הכרכרה והסוס שאיתם הוא הציל את היהודי, על הצד השני של המאזניים – ויצא שהצדדים היו שווים. 

לא ידעו מה לעשות – לגיהנום  לא יכלו לשלוח אותו – הוא הרי הציל נפש אחת מישראל, ולגן עדן גם לא [יכלו לשלוח אותו] – אי אפשר סתם להתעלם מהעברות שלו. אז החליטו לעשות אותו שמש בגן עדן, וכשצריך לשלוח רפואה מגן עדן, שולחים את בעל  העגלה." 

סיים הבעש"ט את דבריו: "זה היה  היהודי שבא אל בתך."  

י.פ. 

אברהם ליפע פאפיק 

שמע מר' אלעזר זאהן ממז'יבוז'

הפוסט בעל העגלה החוטא שהפך לשמש בגן-עדן הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הרבי מרוז'ין נהג לצאת לטיול ביער, ושם להתפלל מנחה. בכל פעם הוא לקח בן אחר שלו. פעם אחת, הלך איתו הרבי משטפנשט. כשהגיעו למאלאה ליד בויאן הרבי מרוז'ין ראה שגוי אחד סוחב דג גדול. 

אמר הרבי מרוז'ין לשמש שלו, לייב: "גש וקנה את הדג הזה" אבל ר' לייב  אמר שאין לו כסף כלל. 

ענה לו הרבי מרוז'ין: "אם כך לך לחוכר ותשאל ממנו כסף – אבל קנה את הדג." 

כשנקנה הדג לקחו הרבי מרוז'ין ביד והביט בו ארוכות. לאחר מכן הוא הניח את הדג מתחת לרגליו ונסע הביתה. 

הרבי משטפנשט נהג לספר שכשהרבי מרוז'ין לחץ על הדג ברגליו, הוא שמע כיצד הדג צועק: "אוי ואבוי לי! אוי ואבוי לי!"

כשהגיעו הביתה לסדיגורה, אמר הרבי מרוז'ין שצריך לבשל את הדג בשביל [סעודת] ליל שבת. כשהביאו את הדג לשולחן הרבי מרוז'ין חילק שיריים לכל הילדים שלו ואמר כך: "אתם יודעים מי  הוא הדג הזה? בתוכו נמצא גלגול של  צדיק גדול – צריך לתקן אותו. הייתי אפילו אומר לכם מיהו הצדיק, אבל יושבים כאן הנכדים שלו, שבאו הנה לשבת, ואני לא רוצה לבייש אותם."

י.פ. 

שלום רחמן ממזריטש שמע מהרבי מבויאן כתב למשה נארשען חסיד בויאן. 

הפוסט מיהו הצדיק שהתגלגל בדג? הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ. 

יעקב טייטעלבוים

הפוסט לעוף אל העולם הבא כמו ציפור הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

אז ר' יצחק ענה לו:"ייתכן ודרכך אכן נכונה וטובה בשבילך. אבל מה יהיה עם הילדים שלך? – אם ילדיך  לא יהיו כמוך (כלומר בקדושה ומידות) אז זה לא יהיה בסדר." 

הוא המשיך ואמר – "בניגוד לכך, הילדים שלי – אם יצייתו לדרך שלי של ריבוי צומות וטבילה תמידית במקווה אפילו  שלא יכוונו כה ברצינות – נו, זה בכל מקרה טוב." 

י.פ.    

הרב מביליץ 

הרב שטערן

הפוסט כיצד ינהגו הילדים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

שאלו החסידים את הרבי מרוז'ין מדוע הוא צוחק, אבל הוא שתק. אמר ר' שלום: "שושקיני! (כך  ר' שלום נהג לקרוא לר' ישראל מרוז'ין) מה זה, יהודים שואלים אותך ואתה לא עונה?!"   אז הרבי מרוז'ין סיפר את המעשה הבא: 

פעם אחת היה יהודי אחד, איש עני מאוד. כשהגיע פסח, למגינת הלב לא היה לו שום דבר עבור החג. אמרה לו אשתו, שהוא צריך לקחת את גביע הכסף  שיש לו לקידוש ולמשכן אותו אצל גוי. הוא הלך אל גוי למשכן את הגביע וקיבל  שלושה רובלים בתמורה. הוא הלך ונכנס עם שלושת הרובלים אל העיר לקניות עבור פסח. בדרך היה הרבה  שלג והוא התייסר על כל מטר של הדרך. על השביל הוא פגש גוי אחד עם פגר של סוס. קרא לו הגוי ושאל אותו אם הוא רוצה לקנות את העור של  הסוס, והציע גם להפשיט את העור בעבורו. השלג נהייה גרוע יותר והוא בוודאי היה קופא אילולי מרכבה גדולה עברה שם ולקחה אותו ואת העור, שהיה כבד מאוד ומלא בקרח. 

כשהגיע אל תוך העיר הוא מכר את העור בעבור שישה רובלים. אז הוא קנה מיני מאכלים עבור פסח ועוד לקח עמו את שלושת הרובלים שנותרו לו כרווח. כשהגיע הביתה אשתו הייתה מלאת שמחה, וכשהוא סיפר לה שיש לו עוד שלושה רובלים כרווח, היא הציעה לו להחליפם בעבור הכוס שהוא משכן אצל הגוי, כך שיוכל לעשות קידוש ב'סדר'. והוא הקשיב לה ואכן עשה זאת. 

כשהיהודי נפטר והגיע לעולם הבא התברר שלא הייתה לו שום זכות, שהוא מעולם בחייו לא קיים שום מצווה. עמדו להוביל אותו לתוך הגיהנום, כשרץ מליץ יושר אחד הגיע וסיפר את המעשה עם כוס הקידוש הממושכנת. אבל  כשהניחו אותו [=את המעשה] במאזניים, עדיין כל העברות שלו שקלו יותר. אז אמר המליץ יושר – "נו, זרקו את העור [של הסוס] על המאזניים" – וכשהניחו את העור המים הקפואים נשפכו החוצה ונפלו על האדמה. 

זה מה שהרגיש הרבי מרוז'ין על הכובע שלו ולכן צחק. 

י.פ. 

ירמיה כץ

הפוסט בזכות עור של סוס הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הר' מרוזין יצא מהכלא בשושן פורים (הרבי מבויאן). יהודי אחד גילה שהרבי מרוז'ין יצא מהכלא, והשתוקק להיות הראשון שיקבל את פניו. הוא התעורר מוקדם מאוד בבוקר והלך למקווה. הוא לקח עמו בקבוק ברנדי ומשהו לטעום והמתין עד שהרבי מרוז'ין יצא. ואכן, יצא שהוא היה האדם הראשון  במקום. 

החסיד בירך את הרבי מרוז'ין לשלום, שתה עמו לחיים, ואחר כך אמר: "מי יתן ורבונו של עולם יסייע לכך שהייסורים שהרבי סבל  יהיו כפרתך עבור ההמשך, אבל, רבי – עליך לדאוג מכאן והלאה שלא לגנוב סוסים." [הערת צד:] (זו כנראה התייחסות לעובדה שהרבי מרוז'ין לא נכלא על לא דבר).  

ענה לו הרבי מרוז'ין: "לא גנבתי סוסים, אבל כן ישבתי בכלא בשביל סוסים."

י.פ.  

אליה נייגארטען 

(שמע מחסיד בויאן זקן שהכיר כבר את הזקן מסדיגורה) 

הפוסט החסיד הראשון שבירך את הרבי מרוז'ין על צאתו מהכלא הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת התעורר ר' יוסף בבוקר והבחין שהציצית של הטלית הייתה חסרה והוא הבין שעכברים עשו זאת. הוא התרגז ואמר שאם העכברים לא יערכו משפט ביניהם אז הוא יחרים אותם מן העולם.  מיד ראו שהעכברים התאספו יחד וקרעו [לגזרים] עכבר אחד בתוכם.

י.פ.

הרבי מטומשוב,

הרב מ. פרישערמאן

הפוסט ר' יוסף מטומשוב והעכברים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הרב ענה על כך: "אמת. לא למדתי מספיק קבלה." נסעו שניהם בחזרה והרב נשאר אצל 'המלאך' שנתיים. בתקופה זו הוא כתב את ספרו על הקבלה.

י.פ.

הרב רייטער

הרב מפרוהובישט

הפוסט התקדמות מהירה מדי הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

היה שם גם ה'מאיר נתיבים' ור' חיים ביקש ממנו שיסביר לו את העניין. הוא הסביר, ועיניו החלו להאיר. הוא שאל אותו: "מאיפה למדת כזה פשט מאיר?"

הוא ענה לו – "זוהי דרך הקבלה שהבעש"ט לומד עם תלמידיו"

ר' חיים מצאנז התרגז ושאל: "אם זה מהרבי שמלטף ומכה סוסים, אז אני לא רוצה לשמוע!"

[הערת צד: (ראה המעשה מהבעש"ט ור' חיים מצאנז) 

י.פ.

הרבי מצאנז

הרב רוטנברג

הפוסט ר' חיים מצאנז לא רוצה ללמוד מהבעש"ט הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם הוא הכין לבנו, ר' יצחק מאיר, מעיל עם צווארון פרווה.

פעם הוא אמר שקוזק רכוב על סוס המחזיק חנית בידו, יכול להיתקע בתוך צווארון הפרווה. 

י.פ.

אלעזר זאהן

הפוסט מעילו של ר' יצחק מאיר הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

"לא", ענה לו הבעש"ט: "אתה צריך להכות את הסוסים בשוט ולנסוע משם מהר"

פעם אחת, אותו תלמיד נסע ביער ופתאום פגש על הדרך יהודי שנראה צולע – נכה וצועק "רחמנות יהודים – אני חצי קפוא – הצילו אותי! – קחו אותי בעגלתכם!" התלמיד כבר התכוון להציע לו טרמפ, אבל ברגע האחרון הוא נזכר במילים של הבעש"ט וברח משם במהירות – בנסיעתו המהירה הוא שמע כיצד הנכה מוציא אקדח ויורה כדור אחד.

כשהוא הגיע בחזרה אל הבעש"ט הוא סיפר לו את המעשה. ענה לו הבעש"ט: "אינך מבין?! – מאיפה מגיע יהודי נכה לאמצע היער? – כיצד הוא יכול ללכת רחוק כל כך? זה סימן שהוא שודד ושצריך להיזהר מפניו."

[בעט כחול, בכתב ידו של השל:] {(המעשה הזה סופר גם על הרבי מרוז'ין. א. ה.)}

י.פ.

דוד פישמאן

הפוסט לברוח מיהודי בעל מום שהולך ביער הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

(1.)

כשר' חיים מצאנז שכב על ערש דווי הוא קרא לכל התלמידים שלו, בראשם ר' זינדעל, סבו של הרבי מבעלז. הוא בירך את ר' זינדעל: "עוד תזכה שיהיה לך בן כמוני". ר' זינדעל היה מופתע. "רבי – בזקנותי?" באותו הרגע, בתו הרבנית רבקה הענא צעקה – "אבא, אני מקבלת את ברכתך עלי".

(2.)

מכיוון שר' חיים מצאנז היה גאון גדול וצדיק, הבעש"ט התאמץ מאוד לעשותו אחד מתלמידיו. הוא ראה ברוח הקודש שאם הוא יעשה ממנו חסיד, המשיח יבוא. הוא הגיע לברודי עם עשרה תלמידים נבחרים לפגוש את ר' חיים. הוא מצא אותו מתקשה בפסקה מעץ חיים. ר' חיים הראה לו את הקושי. הבעש"ט אמר לו: "אתה לומד את החיצוניות – צריך לעיין בפנימיות". והסביר לו את כוונת האר"י הקדוש "וממלא כל הבית אורה" מכיוון שר' חיים ראה זאת הוא צעק: "יחי אדוני ומורי ורבי!"

והוא נהייה חסיד שלו [=של הבעש"ט]. לאחר מכן הוא הוביל אותו עם החבורה שלו מחוץ לבית. 

הבעש"ט תהה על המעשה הגדול שהוא עשה כאן – שהפך כזה צדיק גדול וגאון לתלמיד שלו; הוא ירא שמא מתוך כך יגיע לגדלוּת [=גאווה] ושחס ושלום הוא וכל תלמידיו יאבדו, אז הוא חיפש עצה כיצד להפוך את ר' חיים בחזרה למתנגד.

בשוק היו סוסים. הבעש"ט הלך אל הסוסים וליטף והכה אותם. כשר' חיים זצ"ל ראה זאת הוא קרא: "אני לא מבין – זה לא בשבילי". ופסק מלהיות חסיד.

(3.) 

עוד סיפר הר' מבעלז שהבעש"ט היה מגיע לברודי לעיתים קרובות ושעדיין, אפילו בימינו, קיים בברודי מרתף היין בו הבעש"ט תמיד שתה מי-דבש עם התלמידים שלו. כמו כן, תמיד כשהבעש"ט היה מגיע לשם הוא היה עושה מעשה כלשהו כדי לשמח את ר' חיים. הוא ידע שר' חיים נהנה אם הוא מוצא משהו בגינו אפשר לצחוק על הבעש"ט. לכן, הבעש"ט תמיד עשה משהו כזה, שר' חיים יוכל לצחוק עליו.     

הפוסט רצף סיפורים הקשורים לר' חיים מצאנז – ב' הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

1. ר' יצחק מנסכיז
2. ר' יוסף – הרבי מאוסטילה
3. ר' לעלבעלע, הרבי מקאוול.

פעם אחת, חסיד נסכיז בא אל ר' חיים מצאנז, שאל אותו ר' חיים בפרוטרוט כיצד נוהג ר' יצחק מנסכיז – מהי דרך החסידות שלו וההתנהגות שלו. סיפר לו [אותו חסיד] כל מיני דברים, אך ר' חיים לא התפעל מכך, אפילו כשאותו חסיד פירט לפניו את כל סדר יומו [של הר' מנסכיז].

כשהחסיד כבר סיים לפרט, הוא לפתע נזכר: "כן, שכחתי להזכיר, שבכל יום לפני התפילה, אפילו בערב פסח וביום כיפור, ר' יצחק לוקח שעון [מפרק] ומתקן אותו מחדש." נראה היה, שר' חיים ראה בכך דרך יוצאת דופן לעבודת השם והוא התפעל מכך מאוד. הוא מיד הורה למשה יהושע, מקורבו, לרתום את העגלה ולהכין אותה לנסיעה לנסכיז.

אולם, מסיבה זו או אחרת, הוא לא יכול היה לנסוע. ודוקא בדיוק כשהיה מוכן לנסיעה הגיעו החדשות שר' יצחק נפטר.  

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט ר' חיים מצאנז מתפעל מר' יצחק מנסכיז הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הוא ביקש מבעל העגלה המקומי שירשה לו לנסוע עם הסוס והעגלה שלו. אמר העגלון: "מילא להשאיר את אשתי והילדים בלי פרנסה – אני בעצמי סומך על ניסים, אבל הסוסים לא מבינים חכמות  – הם חייבים לאכול. מה יהיה עליהם?" הרבי הציע שהוא ימכור את אחד מסוסיו, וכך יוכל לספק אוכל למשפחתו בזמן שהוא רחוק מהבית, ו[אוכל] לסוס הנותר במהלך המסע. וכך עשו, והרב ובעל העגלה יצאו לדרך.

מכיוון שהם נסעו רק עם סוס אחד, הם לא יכלו לשלוט בעגלה כל כך טוב. כשהגיעו לבית מרזח באמצע הדרך הם רצו לעצור, אך לפני שיכלו לרתום את הסוס, הכרכרה נכנסה בחלון המסבאה ושברה את השמשה. 

יצא הפריץ החוצה בכעס גדול וצעק: "מי שבר לי את השמשה ככה?!" העגלון הצביע בבעתה על הרב. הפריץ נתן מבט בהדרת פניו של הרב – בצורתו הקדושה – והתמלא פליאה. הוא הזמין אותו לתוך ביתו ונתן לו כבוד רב. לאחר מכן, הוא נתן לו גם סוס כדי שיוכל להגיע למעזריטש במהירות.

כשהרב והעגלון המשיכו הלאה בדרכם – שאל הרב את העגלון: "אני לא מבין אותך! היה לך אמון בי – לעזוב ולנסוע רחוק מהמשפחה בלי לתהות כיצד הם יחיו – וכשהגענו לפריץ הצבעת עלי?!"

ענה העגלון: "דווקא בגלל זה, רבי. בגלל שהייתה לי אמונה בך הצבעתי עליך. אם אתה כזה רבי קדוש, כמו שאני חשבתי, אז הפריץ לא יוכל להזיק לך – ואם אתה לא, אז מגיעה לך המכה!"

אנשים אומרים שתמיד כשהרב היה בעת צרה הוא חזר על המעשה הזה וסיים אותו במוסר השכל: שאם לא, אז אכן מגיעה לו המכה! 

י.פ.

הרבי מטולנא

הפוסט העגלון ור' שניאור זלמן מליאדי הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.