הולך ר' זושע ונדחק לאיזו פינה והתחיל לומר לעצמו: "זושא, זושא עשה תשובה, עשה תשובה!" 

זה הותיר רושם על המוזג – הוא נותן מכה אחת למישהו ואותו מישהו מבקש תשובה – מאוד מוזר – הוא חשב הותמלא בפחד. הלך המוזג לר' זושא וביקש ממנו: "רבי, סלח לי. אני רוצה  להתוודות לפניך. אני כבר כמה שנים לא התפללתי מנחה." 

עונה לו ר' זושא:"על כך עדיין לא מגיעה מכה" (כלומר, המוזג לא חטא ונפל, כך שהוא יכול להרשות לעצמו לתת לר' זושא מכה). 

מתחיל המוזג לחשב עוד עבירות – הוא לא אכל כשר, גם שבת הוא לא שמר, ור' זושא תמיד עונה – "על כך עדיין לא מגיעה לזושא מכה." 

בסופו של דבר התוודה המוזגשיש לו בן ממזר מגויה. "אוי" – אמר אז [ר' זושא], "על כך כבר מגיעה לזושא מכה" (כלומר – יהודי שעשה כזאת עברה הוא כבר מסוגל לתת כזאת מכה) ככתוב במסכת חגיגה – איזהו מעוות שאינו יכול להתקן? [קהלת א: טו] זה הבא על הערווה והוליד ממנה ממזר. (חגיגה ט,א) לכך תשובה עוזרת רק אם הממזר נפטר מהעולם. זו היא העצה [=הפתרון] היחידה."   

שאל ר' זושא: "מה עושה הממזר?" ענה המוזג שהוא עובד ביער וחוטב עצים. התפלל ר' זושא ומייד באה ידיעה שהממזר נמצא מת מתחת עץ שנפל עליו. אז, המוזג אכן יכול היה לעשות תשובה.    

י.פ. 

יעקב טייטעלבוים 

הפוסט המוזג שעשה תשובה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בכל אופן, ר' יצחק הבחין בכך ושאל את ר' יוחנן מדוע הוא עשה זאת. ר' יוחנן ענה: "אני בקושי  מבין ביין – [אבל] אי אפשר להבין את כוחו של  יצר הרע. הוא יכול לשכנע אותי שאני דווקא לא  אוהב את יין ארץ ישראל ואני לא רוצה חס וחלילה להוציא דיבה על פירות הארץ – אני לא רוצה לעמוד בכזה ניסיון." 

ענה לו ר' יצחק: "אני  יודע שאתה יהודי הגון וישר – אולם, שאתה עד כדי כך, אני  לא ידעתי."  

י.פ. 

פנחס לאנדוי 

שמע מר' נחום  בנו של ר' יוחנן  מרחמסטריווקה. 

הפוסט יין ארץ ישראל הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הר' מרוזין יצא מהכלא בשושן פורים (הרבי מבויאן). יהודי אחד גילה שהרבי מרוז'ין יצא מהכלא, והשתוקק להיות הראשון שיקבל את פניו. הוא התעורר מוקדם מאוד בבוקר והלך למקווה. הוא לקח עמו בקבוק ברנדי ומשהו לטעום והמתין עד שהרבי מרוז'ין יצא. ואכן, יצא שהוא היה האדם הראשון  במקום. 

החסיד בירך את הרבי מרוז'ין לשלום, שתה עמו לחיים, ואחר כך אמר: "מי יתן ורבונו של עולם יסייע לכך שהייסורים שהרבי סבל  יהיו כפרתך עבור ההמשך, אבל, רבי – עליך לדאוג מכאן והלאה שלא לגנוב סוסים." [הערת צד:] (זו כנראה התייחסות לעובדה שהרבי מרוז'ין לא נכלא על לא דבר).  

ענה לו הרבי מרוז'ין: "לא גנבתי סוסים, אבל כן ישבתי בכלא בשביל סוסים."

י.פ.  

אליה נייגארטען 

(שמע מחסיד בויאן זקן שהכיר כבר את הזקן מסדיגורה) 

הפוסט החסיד הראשון שבירך את הרבי מרוז'ין על צאתו מהכלא הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

אולם, לפני שהצו מהמושל התפרסם –  הרבי מרוז'ין, מיד לאחר שהשתחרר  מהכלא – התיישב אל השולחן. הוא קרא לגבאי להעמיד יין לפניו עבור מישהו והזכיר את שמו. הגבאי – שידע שהיהודי לא בחיים, ולכן לא קרא בקול בשמו. אז הרבי מרוז'ין אמר עוד הפעם – "נו, תעמיד את היין!" קרא הגבאי אל הרבי מרוז'ין "אבל מדוע? רבי, היהודי כבר אינו בין חיים." הרבי מרוז'ין ענה: "אתה חושב שאני לא יודע? אבל ראה כיצד חסיד אמיתי, אפילו בעולם הבא, מסכן את חייו עבור הרבי שלו" והוא סיפר את הסיפור הבא: 

כששמעו על הצו של המושל הכריזו שמי שיגלה לרבי מרוז'ין על הצו, יאבד את חלקו  בגן עדן. אחד החסידים קרא שזה שווה לו לאבד את חלקו בגן עדן, כל עוד הוא יציל את הרבי מרוז'ין. הוא בא אל הרבי מרוז'ין וסיפר לו על הסכנה שאיימה עליו. הרבי מרוז'ין ענה לו "למרות שבית דין של  מעלה פסקו כך – אני לא מסכים! אני לא מסכים שישלחו אותי לסיביר – אני לא רוצה מה שהם רוצים." 

הרבי מרוז'ין סיים את הסיפור באמרו "היהודי הזה היה הראשון לבוא אלי – לכן אני מעמיד יין עבורו"  

י.פ.

ירמי' כץ 

חסיד בויאן

הפוסט היהודי שגילה לרבי מרוז'ין על הצו נגדו הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

את השיחה הוא פתח כך: כשמוכיחים יהודי, צריך ללכת עם כל האמת ואין לגשת לכך בהונאה, אלא במישרין, בכוח אבל עם כל האמת.

פעם אחת הצמח צדק היה בפריז. הוא נסע למלון יפה ולקח חדר יפה. בערב, הוא ירד לאולם נשפים גדול היכן שאכלו, רקדו, וזה היה מלא חיים.

התיישב הצמח צדק בשולחן היכן שיהודי אחד אכל ושתה יין נסך. קרא הצמח צדק אל היהודי "אתה יודע שאסור לשתות יין נסך?" היהודי התעלם והמשיך לשתות עוד. קרא אליו הצמח צדק עוד הפעם: "אתה יודע שיין נסך מטמא את הנפש?" ובמילים אלו הוא נעמד וחזר לחדרו – מותיר אחריו את היהודי. אולם, היהודי תהה במוחו, מי הוא היהודי הזה – עם כזאת הדרת פנים, יושב בפריז באולם נשפים ומוכיח אותו. הוא שאל עליו וגילה היכן היה החדר שלו, אז הוא עלה לבקרו ובילה שם אולי כמה שעות  – ויצא איש חדש. 

הרבי מליובאוויטש סיים את המעשה: "אני לא רוצה לספר מי היה אותו היהודי – מכיוון שנכדיו הם מחסידי ליובאוויטש הטובים ביותר."

י.פ.

יעקב טייטעלבוים

הפוסט הצמח צדק מוכיח יהודי באולם נשפים בפריז הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בעל הבית נתן לגאון מיטה. הגאון הבחין בספרים על קורות הגג ומצא מספר ספרי קבלה. הוא החל לדפדף בגיליונות במהירות. בעל הבית תהה רבות: האם מדפדפים בספר קבלה כמו ב[ספר] תהילים? לאחר מכן, הוא שוב בא לחדרו וראה שהגאון לא מדפדף יותר אלא מעיין היטב בתוכן. בעל הבית הבחין שמדובר בדיון קבלי מאוד קשה, אז הוא הציע את הפרשנות שלו לפסקה. הגאון התרשם מכך שחסיד פשוט יכול לומר פשט כזה [וחשב] – כיצד זה יהיה כשהוא ישאב מהבאר בעצמו. הוא ציפה בקוצר רוח ליום המחרת שיעשה את הדרך אל מעזריטש. 

אולם, במהרה הגיעו חסידים שחזרו ממעזריטש – מלאי שמחה ומלאי חיים. הגאון עשה מאמץ להקשיב למה שהם אמרו (הוא כמובן היה מחופש) – הוא רצה לשמוע מאמר – דרשה טובה. אבל, כל שהוא שמע היה כיצד החסידים ערכו סעודה אחת אחרי השנייה – כמה שהיה להם לשתות 'לחיים', ושהם אכלו, שרו ורקדו. הגאון איבד את רצונו לנסוע אל המגיד – כה מאוכזב הוא היה מהחסידים, אז הוא נסע חזרה לווילנה. 

אנשים אומרים שהבעל דבר [=השטן] עשה זאת ושאם זה לא היה קורה ככה, והמגיד והגאון היו נפגשים, זה היה מביא את המשיח.

י.פ.

ר' משה כהן

הפוסט נסיעתו של הגאון מווילנה אל המגיד ממעזריטש הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

זה התרחש בדיוק בפסח ונתנו לבעש"ט יין ישן ומכובד עבור ארבע כוסות. יין שעליו אומרים מביני עניין שאפשר להשתכר ממנו גם אם שותים רק כוס קטנה. אולם, הבעש"ט  שתה את כל ארבע הכוסות וזה לא היה ניכר.

מעשה זה סופר פעם לרבי מבויאן, ר' יצחק פרידמן, והוא העיר: "מה הפלא? – הוא היה בבחינת 'אש אכלה אש'"

י.פ.

הפוסט הבעש"ט שותה יין בלי להשתכר הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ר' אליעזר וואלף נהייה מקובל גדול ונהייה רבי בבעטשעטשו (ליד בייטאשאן ברומניה), ומפורסם בכל רומניה.

ר' מאיר מפרמישלן אמר לחסידים שהיו באים אליו מהאזור של ר' אליעזר וואלף: "למה אתם צריכים לבוא אלי כשיש לכם כזה צדיק ומקובל אצלכם?!" וגירשם.

י.פ.

הרב גאלד

הפוסט ין ר' מנדל מקוסוב לר' אליעזר וואלף הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, הבעש"ט רתם את עגלתו באופן פתאומי ונסע למקום כלשהו ביחד עם אותו בחור. הם התאכסנו בפונדק אחד. לבעש"ט נתנו חדר, אבל הבחור היה חייב לישון באכסנייה [=בחדר הכללי]. לפני שהוא שכב לישון הוא התחיל לשיר ניגון, מאוד יפה. היה שם גוי אחד שהניגון הרשים אותו כל כך שהוא ביקש מהחוכר ש[יורה ל] בחור לשיר והוא יקנה יי"ש לכולם.

החוכר ביקש שהבחור ישיר. אבל הוא רצה לבקש רשות מהבעש"ט והבעש"ט נתן לו את הרשות לשיר. 

הגוי התפעל מהשירה – הוא שאל [את הבחור] מה שמו, והוא אמר שקוראים לו מאשקע. הגוי שתה ורקד כל הלילה ומשה'לה שר בשבילו. 

לאחר מכן, הבעש"ט הורה לחזור הביתה ולקח עמו את הבחור. 

[בסופו של דבר] משה נסע חזרה אל אביו. הוא גדל ונהייה סוחר גדול. 

פעם אחת, כשהיה בנסיעה, תפסו אותו גזלנים ורצו להרגו. הוא ביקש שיביאו אותו

אל ראש הגזלנים. כשהביאו אותו לפני ראש הגזלנים, הוא מיד הכירו והחזיר לו את הכסף שהגזלנים גנבו ממנו ואפילו נתן לו מתנה ושלח אותו לדרכו. 

אנשים אומרים שהבעש"ט ראה זאת בנבואה ולכן הוא מיד נסע עם הבחור אל האכסניה.   

י.פ.

דוד פישמאן

הפוסט בן הגביר שידע לשיר הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הם שוחחו על כמה משקאות צריך להעמיד [על השולחן]; אצל הרבי מרוז'ין היה נהוג להעמיד משקאות לפי הגימטריה של 72, 36 וכו' 

אמר הרבי מרוז'ין שיעמידו 6 או 7 בקבוקי משקה. שאל אותו הרבי מאפטא מדוע דווקא מספר כזה?

ענה לו: "תמוז – הוא 'תם' 'ו' ו-'ז', כלומר – שנשלמו [מספר] 6 או 7."

"כשמשה לא ירד מן ההר כתוב 'וירא העם כי בושש משה לרדת מן ההר'. אומר רש"י שזה תלוי אם משה רבינו עלה ב 6 [ו'] או ב-7 [ז'] בסיוון."

"ומשום שב-16 בתמוז הוא ירד מן ההר, אז הוחלט שהוא עלה ב6 [ו'] או בשביעי [ז'] בסיוון."

"יוצא שראש חודש תמוז הוא תיקון של 6 [ו'] או 7 [ז'].

י.פ.

הפוסט מה משקאות צריך להניח על השולחן הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ענה ר' מנדל: "במסכת סוטה כתוב: 'כשם שהמים בודקין אותה כך המים בודקין אותו' – מוצאים שכשהיא שותה, קורה לפעמים שזה פוגע בו.

לכן, בוודאי שכך גם במידה טובה שמרובה ממידת פורענות. כשאחד שותה האחר מקבל ישועה או רפואה."

י.פ.

הפוסט שאחד שותה האחר נושע הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בתו היחידה, יענטע, אמרה לר' ייב"י שהוא צריך להכין משהו עבור סעודת פורים, אבל הוא לא עשה שום דבר, אלא הלך ונכנס לבית הכנסת שמח ומלא בביטחון.

הגיע ונכנס לתוך הבית אדם עני אחד וביקש להצטרף לסעודת פורים. יענטע התחילה לבכות – שאין לה כלום לפורים, אפילו לא לעצמה, קל וחומר בשביל לתת לאורח. הוציא הקבצן זהוב אחד ואמר: "הנה, קחי את הזהוב וקני כל טוב עבור פורים." שמחה יענטע מעומק ליבה וקנתה אוכל, שתייה, דגים, בשר, ויין וכולי.

כשר' ייב"י חזר מבית הכנסת הם אכלו את הסעודה ור' ייב"י נהייה שמח מאוד. הוא שר ורקד עם האיש העני. כשהעני כבר הלך הביתה אמר ר' ייב"י: "את יודעת מי זה היה? זה מרדכי היהודי מהמגילה שבא אלינו לשמחנו."

י.פ.

הרבי מקינוב

הפוסט מרדכי היהודי הגיע לשמחנו הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

[הערת צד:] (המעשה הבא מסופר על ידי חסידי סדיגורה)

פעם אחת, הרבי מצאנז נתן לרבי מאפטא קוויטל, וכתבו בו שהוא מבקש [ברכה] לאהבת תורה.

שאל אותו הרבי מאפטא: 'מה עם יראת שמיים?' ענה לו ר' חיים: 'הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים.' המשיך הרבי מאפטא ואמר: 'אולם צריך לרצות להגיע למדריגה הזו'. חשב ר' חיים: 'דרך התורה מגיעים ליראת שמים'

ענה לו הרבי מאפטא: "לא כך כתוב, [אלא:] 'כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת. וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו, אין חכמתו מתקיימת' (אבות ג, ט)"

ועוד אמר לו הרבי מאפטא: 'כששותים כוס ספיריט על קיבה ריקה נהיים שיכורים.'

ואכן, חסידי סדיגורה אומרים שבשנותיו המאוחרות [=לעת זקנה] ר' חיים אהב לשתות.

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט אהבת התורה קודמת ליראה? הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

(1.)

כשר' חיים מצאנז שכב על ערש דווי הוא קרא לכל התלמידים שלו, בראשם ר' זינדעל, סבו של הרבי מבעלז. הוא בירך את ר' זינדעל: "עוד תזכה שיהיה לך בן כמוני". ר' זינדעל היה מופתע. "רבי – בזקנותי?" באותו הרגע, בתו הרבנית רבקה הענא צעקה – "אבא, אני מקבלת את ברכתך עלי".

(2.)

מכיוון שר' חיים מצאנז היה גאון גדול וצדיק, הבעש"ט התאמץ מאוד לעשותו אחד מתלמידיו. הוא ראה ברוח הקודש שאם הוא יעשה ממנו חסיד, המשיח יבוא. הוא הגיע לברודי עם עשרה תלמידים נבחרים לפגוש את ר' חיים. הוא מצא אותו מתקשה בפסקה מעץ חיים. ר' חיים הראה לו את הקושי. הבעש"ט אמר לו: "אתה לומד את החיצוניות – צריך לעיין בפנימיות". והסביר לו את כוונת האר"י הקדוש "וממלא כל הבית אורה" מכיוון שר' חיים ראה זאת הוא צעק: "יחי אדוני ומורי ורבי!"

והוא נהייה חסיד שלו [=של הבעש"ט]. לאחר מכן הוא הוביל אותו עם החבורה שלו מחוץ לבית. 

הבעש"ט תהה על המעשה הגדול שהוא עשה כאן – שהפך כזה צדיק גדול וגאון לתלמיד שלו; הוא ירא שמא מתוך כך יגיע לגדלוּת [=גאווה] ושחס ושלום הוא וכל תלמידיו יאבדו, אז הוא חיפש עצה כיצד להפוך את ר' חיים בחזרה למתנגד.

בשוק היו סוסים. הבעש"ט הלך אל הסוסים וליטף והכה אותם. כשר' חיים זצ"ל ראה זאת הוא קרא: "אני לא מבין – זה לא בשבילי". ופסק מלהיות חסיד.

(3.) 

עוד סיפר הר' מבעלז שהבעש"ט היה מגיע לברודי לעיתים קרובות ושעדיין, אפילו בימינו, קיים בברודי מרתף היין בו הבעש"ט תמיד שתה מי-דבש עם התלמידים שלו. כמו כן, תמיד כשהבעש"ט היה מגיע לשם הוא היה עושה מעשה כלשהו כדי לשמח את ר' חיים. הוא ידע שר' חיים נהנה אם הוא מוצא משהו בגינו אפשר לצחוק על הבעש"ט. לכן, הבעש"ט תמיד עשה משהו כזה, שר' חיים יוכל לצחוק עליו.     

הפוסט רצף סיפורים הקשורים לר' חיים מצאנז – ב' הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

הרב רייטער

הרב מפראהבישט

הפוסט להציב חביות של יי"ש ברחובות הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, הוא אירח קהל גדול אצלו בסעודה, שהייתה מלאה בכל טוב, ורק יי"ש היה חסר. ביקשו ממנו "הארוחה עולה כל כך הרבה – מה זה משנה אם מוסיפים לה מעט יי"ש – שעולה רובל או שניים?" ענה ר' אשר: "התייגעתי מספיק במלחמה נגד יצר הרע כדי שלא יטריד אותי לתת ליהודי אוכל כשהוא רוצה. אבל יי"ש מעורר תאבון לאכילה – ולהוסיף יי"ש לסעודה בשביל שיעורר תאבון לאכילה, לכך איני מחויב."

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט למה לא להוסיף יי"ש לארוחה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשהרבי מרוז'ין היה בסקולה  [סקאלה פודילסקה] התגורר שם מחבר הספר "שו"ת בית שלמה" – גאון עולם.

בערב שבת, ממש לפני הדלקת נרות, הרבי מרוז'ין התקין את מקטרתו בטבק, ולפתע קרא ל'בית שלמה' אליו מיד. הוא חיפש באופן דחוף פסיקה בשאלה האם אונס ממון הוא אכן אונס או לא. 

ה'בית שלמה' מיד דפדף בגמרא אל מסכת כתובות יח עמ' ב אל המשנה: "העדים שאמרו כתב ידנו הוא זה." ומתוך הרשב"א על הסוגיה הוא הצליח לפסוק שאונס ממון הוא אכן אונס.

כשהרבי מרוז'ין שמע זאת הוא השליך את המקטרת בדיוק כשהגיע הזמן להדליק נרות.

אחר כך סיפר הרבי מרוז'ין את המעשה הבא:

היו היה יהודי, שניהל מזקקה ליי"ש. כדי להתפרנס מכך ולא לשלם מס הוא התקין צינור שהטה את היי"ש לצד [כך שחלקו לא נספר] באופן שפטר אותו ממס. 

כשהוא הגיע לבית הדין בעולם הבא – טען היהודי שהוא אף פעם לא חילל שבת בחייו, מלבד פעם אחת. פעם, הגיע גובה המיסים לאסוף את המס בדיוק בשבת. חשש היהודי שאם יגלו את הצינור הוא יהפוך לאביון ודל, ולכן היה חייב להשליך את הצינור ובכך לחלל את השבת. טען היהודי בפני בית הדין שהיה זה אונס ממון ולכן הוא פטור. החליטו למעלה שהרבי מרוז'ין יבקש מפוסק הדור לפסוק אם היה זה אונס ממון או לא.

לכן, ביקש הרבי מרוז'ין שהבית שלמה יכריע את הדין למרות שזה כבר היה מאוחר מאוד וממש לפני הדלקת נרות שבת.

י.פ.

יעקב טייטלבוים 

(הוא בעצמו שמע את המעשה מהרב מטורנא)

(יעקב טייטלבוים היה תלמיד של הרב מטורנא)

הפוסט הרבי מרוז'ין מבקש מה'בית שלמה' להכריע בנוגע לאונס ממון הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

באחד הטישים, יהודי אחד ניגש אל הרבי בזמן ששתו לחיים, שבר  בקבוק יין, והיין נשפך על הרבי מצ'ורטקוב. היהודי כמעט התעלף על המקום – איך שפך ככה יין על הרבי הקדוש?!

הרבי מצ'ורטקוב מיד הבין מה היהודי הפשוט הרגיש, ומיד ציין שכששוברים בקבוק, זה אירוע משמח וסימן לברכה. במילים אלו הוא ממש החייה את היהודי. 

לאחר מאוחר יותר, הרבי שלח אליו דרך הגבאי מעיל [קאפאטע] במתנה – להראות לו שהוא לא נפגע מהאירוע.

י.פ.

יעקב טייטעלבוים

הפוסט כשיין נשפך על הרבי מצ'ורטקוב הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

[הערת צד:] (? ? ראה ספר חסידות ליצחק וורפל)

בנו, ר' נחום, היה בן יחיד. היו לו שתי אחיות. אומרים שהן התחתנו בפולין או בליטא, אולם לא יודעים עליהן יותר מזה.

לר' נחום היו שני בנים – ר' מרדכי ור' משה. ר' משה לא היה כלל רבי, ולא נהג באדמ"ורות. 

הר' קוק הוא צאצא שלו.

י.פ.

הרבי מטולנא

[הערה: ראה להלן, עמ' 69 – אחד מחתני ר"נ היה ר' אברהם אשר ב"ר הירש קארשאווער]

הפוסט ר' משה יהושוע אביו של ר' נחום מצ'רנוביל הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הם הגיעו לבית של גביר אחד ומצאו אותו סועד. הגביר התבייש נורא שהרבי מצא אותו אוכל בתענית, והרבי הבחין במצוקה שלו.

אז הרבי מאוסטרובייץ ניגש אל השולחן, לקח קצת יי"ש, ושתה לחיים וכך הוא הרגיע את הגביר – שהוא בעצמו, הרבי, גם לא צם. לאחר מכן, הגביר נתן לו נדבה.

כשהוא יצא והלך הוא קרא לחסיד אחד: "המשכתי לצום אחרי ששתיתי יי"ש. אבל, ראיתי את מצוקת הגביר – ולכן, כדי להציל נשמה יהודית, שתיתי לחיים."

י.פ.

הפוסט הרבי מאוסטרוביץ שותה בתענית הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.