בעל הבית נתן לגאון מיטה. הגאון הבחין בספרים על קורות הגג ומצא מספר ספרי קבלה. הוא החל לדפדף בגיליונות במהירות. בעל הבית תהה רבות: האם מדפדפים בספר קבלה כמו ב[ספר] תהילים? לאחר מכן, הוא שוב בא לחדרו וראה שהגאון לא מדפדף יותר אלא מעיין היטב בתוכן. בעל הבית הבחין שמדובר בדיון קבלי מאוד קשה, אז הוא הציע את הפרשנות שלו לפסקה. הגאון התרשם מכך שחסיד פשוט יכול לומר פשט כזה [וחשב] – כיצד זה יהיה כשהוא ישאב מהבאר בעצמו. הוא ציפה בקוצר רוח ליום המחרת שיעשה את הדרך אל מעזריטש. 

אולם, במהרה הגיעו חסידים שחזרו ממעזריטש – מלאי שמחה ומלאי חיים. הגאון עשה מאמץ להקשיב למה שהם אמרו (הוא כמובן היה מחופש) – הוא רצה לשמוע מאמר – דרשה טובה. אבל, כל שהוא שמע היה כיצד החסידים ערכו סעודה אחת אחרי השנייה – כמה שהיה להם לשתות 'לחיים', ושהם אכלו, שרו ורקדו. הגאון איבד את רצונו לנסוע אל המגיד – כה מאוכזב הוא היה מהחסידים, אז הוא נסע חזרה לווילנה. 

אנשים אומרים שהבעל דבר [=השטן] עשה זאת ושאם זה לא היה קורה ככה, והמגיד והגאון היו נפגשים, זה היה מביא את המשיח.

י.פ.

ר' משה כהן

הפוסט נסיעתו של הגאון מווילנה אל המגיד ממעזריטש הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בינתיים, התרחש מעשה עם פדיון שבויים והבעש"ט נתן הבטחה [לתרום] 200 רובל, אז הפרנס לווה את הכסף מהפריץ.

פעם אחת, הפריץ דרש את הכסף בחזרה, ו[אמר ש] אם הוא לא יקבל אותו בתוך שבועיים הוא יכבול בשלשלאות את הפרנס ואת הבעש"ט.

אמר הבעש"ט לפרנס: "הנה הכסף עבור הוצאות הנסיעה לפריץ, ראה אם אתה יכול להשיג מהפריץ כסף עבור הנדוניה." 

הפרנס הביט בו כמשוגע – הפריץ דורש את החובות שלו והבעש"ט רוצה עוד החזר עבור נדוניה?!  

אולם, זה בכל זאת היה הבעש"ט, אז הוא ציית לו.

כשהפרנס הגיע אל הפריץ  – הוא מצא אותו בשעת אכילה וכמובן לא הורשה להיכנס פנימה.

בזמן שהמתין, הוא חשב על רעיון – הוא צריך לבקש מהפריץ את החשבון המדויק על מה שהוא דורש כדי לוודא שזה נכון. 

כשהפריץ סיים את ארוחתו, הוא יצא החוצה וערך את החשבון ומצאו שהפריץ חייב 200 רובל. אז הפריץ נתן את לו סכום הכסף.

כך לבעש"ט היה את הכסף הנדרש עבור נדוניה, והחתונה נערכה בשעה טובה. 

י.פ.

הרבי מקינוב

הפוסט הפריץ שהיה חייב כסף לבעש"ט הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

אותו חסיד מסכן היה קבצן גדול ולא היה לו שום כלי פורצלן לכבד את הרב האורח, אז אשתו שאלה משכתנה כלי פורצלן – צלחת וסיר.

ערכו שולחן עלוב בחוץ ליד המים וכיבדו את הרבי בפירות וקפה.  

בזמן הסעודה נפלה הצלחת מידו של הרבי ונשברה. בעלת הביית התעצבנה אולם רחשה כבוד לרבי אז נמנעה מלומר לו "אוי הצלחת נשברה!"

לאחר מכן היא ראתה כיצד הרבי לוקח את הקערה וזורק אותה למים, ונראה היה שהוא עשה זאת במודע.

היא פחדה לומר משהו לרבי, אולם, חשבה האישה לעצמה, איזה תירוץ תתן לשכנה?

לאחר מכן, התגלה שהרבי מסטולין עשה זאת בכוונה להכעיס את האישה, באופן שבסופו של דבר יהווה רפואה עבורה. 

הרוגז השפיע [לחיוב] על הדם שלה שמנע ממנה להביא ילדים.

י.פ.

אברהם הכהן

 חסיד סטולין 

הפוסט מדוע הכעיס ר' אשר מסטולין אישה ענייה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

מיד לאחר מכן, נכנס נער עם שאלה [בעניין כשרות]. התלמידים התפלפלו על כך אמנם, וכבר רצו לפסוק – טריפה. אולם, הם זכרו את דברי המגיד ושלחו את הנער אל הדיין.

הדיין חזר ופסק שהבהמה כשרה. זה היה קשה לתלמידים – מהיכן הוא הביא סברה כדי לפסוק שזה כשר? הוא ענה, שבזמן שהוא הרהר בשאלה, הוא היה יכול לזכור רק איזה ב"ח נידח  [=הכוונה לפירוש הבית חדש ליואל סירקיש] שעל פי שיטתו יכולים להכשיר את השאלה.

לאחר מכן, המגיד סיפר מדוע באותו הזמן הוא הורה להם לא לפסוק בשום שאלה. הוא סיפר שיהודי אחד שנפטר כבר לפני זמן רב, ונשמתו  חיכתה לתיקון בא אליו בחלום. הגלגול שלו היה בהמה והתיקון שלו היה באכילה כשרה של יהודי את הבהמה. [אך,] תמיד [=בכל גלגול] עם הבהמה הופיעה שאלה ותמיד עשו אותה טריפה – התיקון שלו אף פעם לא הגיע. לכן, ארגן המגיד שהדיין יפסוק את השאלה ככשרה והיהודי יקבל את התיקון שלו.

י.פ. 

ר' דוד כהן

הפוסט גלגול בבהמה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.