פעם אחת ר' יצחק מהמבורג היה באותה עיירה בה התיישב הבעש"ט. זה היה ביום הראשון של סוכות וירד גשם כל-כך חזק, שלא יכלו לקיים מצוות סוכה.

אמרו לו שבסוכה של הבעש"ט לא יורד גשם ושחסידים שרים ורוקדים ומקיימים מצוות סוכה בהידור. 

אז הוא ניגש [לשם] וזה אכן היה כך – שיכלו לשבת [בסוכה]. ר' יצחק מהמבורג עשה קידוש וקיים אכילת כזית בסוכה – והחסידים נהנו – רקדו ושרו. 

כשהוא סיים לאכול, הוא מייד עזב. החסידים שאלו אותו: "מדוע אתה בורח כך?" הוא ענה: "במושב לצים לא אשב."  

הרבי מברודי סיים את דבריו: "ראו מה זה מתנגד – הוא ראה כזה מופת ואחר כך הרשה לעצמו לומר כזה דבר" 

י.פ. 

יעקב טייטעלבוים  

הפוסט מופת בסוכה של הבעש"ט הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בערב בזמן הטיש, הגישו אטריות – קערה מלאה. בתחילה, הרבי מאפטא אכל עם כף, אבל במהרה הוא לקח את הקערה בידיו והתחיל לאכול ישר מהקערה. חששו שאכילה זו תטריד את ר' ברוך. אבל לא! הוא רק אמר: "ראו כיצד איש אחד להוט לקורבנות!" ולאחר מכן, הוא כיבד אותו לומר תורה. 

בשבת בבוקר, ר' ברוך עוד הפעם כיבד את הרבי מאפטא לומר תורה. 

בסעודה שלישית, הרבי מאפטא לא רצה ללכת לטיש – הוא אמר: "אני  אמרתי תורה בערב שבת, ובשבת  בבוקר – אני חושש שהוא עוד הפעם יכבד אותי בכך." 

אז ר' ברוך הבטיח לו שהוא יאמר תורה אבל שהוא צריך לבוא. אז הוא בא.

במהלך סעודה שלישית, ר' ברוך החל לומר קטע מן הזוהר – אבל רק בלשון פשוטה – בלא שום הסבר. 

לאחר ברכת המזון, הלך הרבי מאפטא הביתה אל הפונדק – הוא אמר  למקורבו: "ר' ברוך ממש דכדך אותי עם התורה שלו." ור' ברוך אמר על הגוזמאות של הרבי מאפטא: "פיו הוא משקולת זהב." 

י.פ. 

אלעזר זאהן ממעז'יבוז' 

הפוסט הפער בין ר' ברוך לר' מאפטא הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הרבי מרוז'ין נהג לצאת לטיול ביער, ושם להתפלל מנחה. בכל פעם הוא לקח בן אחר שלו. פעם אחת, הלך איתו הרבי משטפנשט. כשהגיעו למאלאה ליד בויאן הרבי מרוז'ין ראה שגוי אחד סוחב דג גדול. 

אמר הרבי מרוז'ין לשמש שלו, לייב: "גש וקנה את הדג הזה" אבל ר' לייב  אמר שאין לו כסף כלל. 

ענה לו הרבי מרוז'ין: "אם כך לך לחוכר ותשאל ממנו כסף – אבל קנה את הדג." 

כשנקנה הדג לקחו הרבי מרוז'ין ביד והביט בו ארוכות. לאחר מכן הוא הניח את הדג מתחת לרגליו ונסע הביתה. 

הרבי משטפנשט נהג לספר שכשהרבי מרוז'ין לחץ על הדג ברגליו, הוא שמע כיצד הדג צועק: "אוי ואבוי לי! אוי ואבוי לי!"

כשהגיעו הביתה לסדיגורה, אמר הרבי מרוז'ין שצריך לבשל את הדג בשביל [סעודת] ליל שבת. כשהביאו את הדג לשולחן הרבי מרוז'ין חילק שיריים לכל הילדים שלו ואמר כך: "אתם יודעים מי  הוא הדג הזה? בתוכו נמצא גלגול של  צדיק גדול – צריך לתקן אותו. הייתי אפילו אומר לכם מיהו הצדיק, אבל יושבים כאן הנכדים שלו, שבאו הנה לשבת, ואני לא רוצה לבייש אותם."

י.פ. 

שלום רחמן ממזריטש שמע מהרבי מבויאן כתב למשה נארשען חסיד בויאן. 

הפוסט מיהו הצדיק שהתגלגל בדג? הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הולך ר' זושע ונדחק לאיזו פינה והתחיל לומר לעצמו: "זושא, זושא עשה תשובה, עשה תשובה!" 

זה הותיר רושם על המוזג – הוא נותן מכה אחת למישהו ואותו מישהו מבקש תשובה – מאוד מוזר – הוא חשב הותמלא בפחד. הלך המוזג לר' זושא וביקש ממנו: "רבי, סלח לי. אני רוצה  להתוודות לפניך. אני כבר כמה שנים לא התפללתי מנחה." 

עונה לו ר' זושא:"על כך עדיין לא מגיעה מכה" (כלומר, המוזג לא חטא ונפל, כך שהוא יכול להרשות לעצמו לתת לר' זושא מכה). 

מתחיל המוזג לחשב עוד עבירות – הוא לא אכל כשר, גם שבת הוא לא שמר, ור' זושא תמיד עונה – "על כך עדיין לא מגיעה לזושא מכה." 

בסופו של דבר התוודה המוזגשיש לו בן ממזר מגויה. "אוי" – אמר אז [ר' זושא], "על כך כבר מגיעה לזושא מכה" (כלומר – יהודי שעשה כזאת עברה הוא כבר מסוגל לתת כזאת מכה) ככתוב במסכת חגיגה – איזהו מעוות שאינו יכול להתקן? [קהלת א: טו] זה הבא על הערווה והוליד ממנה ממזר. (חגיגה ט,א) לכך תשובה עוזרת רק אם הממזר נפטר מהעולם. זו היא העצה [=הפתרון] היחידה."   

שאל ר' זושא: "מה עושה הממזר?" ענה המוזג שהוא עובד ביער וחוטב עצים. התפלל ר' זושא ומייד באה ידיעה שהממזר נמצא מת מתחת עץ שנפל עליו. אז, המוזג אכן יכול היה לעשות תשובה.    

י.פ. 

יעקב טייטעלבוים 

הפוסט המוזג שעשה תשובה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

(1) ר' דוד הוא יהודי אדוק מאוד 

(2) ר' מרדכי הוא 'יהודי טוב' – יהודי שאף פעם לא אוכל, ובפסח הוא אוכל כזית מרור קצת יותר מכל היהודים האחרים 

(3) ר' נחום הוא חכם 

(4) ווועלוול שלי – נו, ר' יצחק אלחנן אומר עליו שהוא גאון. 

י.פ. 

פנחס לנדאו

הפוסט מעלותיהם של בניו של ר' יוחנן טברסקי הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

היו היה יהודי אחד שהיה גוי גמור [=חוטא] אך על מצוות נטילת ידיים הוא אף פעם לא עבר. פעם אחת, הוא נסע ליריד ולבו העיק עליו בחוזקה [מרוב רעב], אבל הייתה לו רק חתיכה של לחם לאכול והוא היה באמצע היער ולא היו לו מים לנטילה. הוא נזכר שמעט הלאה משם יש נהר, אבל המקום היה מלא בשודדים ולכן הייתה שם סכנה גדולה להיהרג. 

הוא שקל את העניין לכאן ולכאן משום שיצר הרע פיתה אותו באותו הזמן: "אתה אידיוט! אתה בכל מקרה עובר על כל עבירות התורה, אז בעבור עבירה כל כך קטנה אתה תסכן את חייך?!" אבל, הוא התגבר על יצר הרע ואכן הלך אל תוך היער לרחוץ את ידיו עבור [ברכת] 'המוציא'. זה באמת  מקרה של 'יהרג ובל יעבור' כך שיצאה בת קול שהיהודי זכה לעולם הבא. 

סיים ר' שלום את דבריו: "ראו יהודים כיצד יהודי אחד יכול בדבר קטן מדרבנן לזכות עצמו בעולם הבא." 

י.פ. 

ירמיה כץ 

חסיד בויאן

הפוסט בזכות דבר קטן מדרבנן הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הר' מרוזין יצא מהכלא בשושן פורים (הרבי מבויאן). יהודי אחד גילה שהרבי מרוז'ין יצא מהכלא, והשתוקק להיות הראשון שיקבל את פניו. הוא התעורר מוקדם מאוד בבוקר והלך למקווה. הוא לקח עמו בקבוק ברנדי ומשהו לטעום והמתין עד שהרבי מרוז'ין יצא. ואכן, יצא שהוא היה האדם הראשון  במקום. 

החסיד בירך את הרבי מרוז'ין לשלום, שתה עמו לחיים, ואחר כך אמר: "מי יתן ורבונו של עולם יסייע לכך שהייסורים שהרבי סבל  יהיו כפרתך עבור ההמשך, אבל, רבי – עליך לדאוג מכאן והלאה שלא לגנוב סוסים." [הערת צד:] (זו כנראה התייחסות לעובדה שהרבי מרוז'ין לא נכלא על לא דבר).  

ענה לו הרבי מרוז'ין: "לא גנבתי סוסים, אבל כן ישבתי בכלא בשביל סוסים."

י.פ.  

אליה נייגארטען 

(שמע מחסיד בויאן זקן שהכיר כבר את הזקן מסדיגורה) 

הפוסט החסיד הראשון שבירך את הרבי מרוז'ין על צאתו מהכלא הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשהוא ישב בכלא ביחד עם הרבי מרוז'ין, הביאו לשניהם – לו ולרבי מרוז'ין, אוכל מבחוץ. קרה, שהייתה לרבי מרוז'ין שאלה [הלכתית] שהובילה לכך שלא היה לו מה לאכול, אז הוא שלח לר' שמואל אבא בקשה אם הוא יכול להביא לו משהו לאכול. ר' שמואל אבא רצה לקיים הכנסת אורחים עם כל מה שהיה ברשותו. לכן, הוא הכין לו מאכל מדברים שכבר היו אצלו – ביצה, קצת אבקת סוכר, וכף חומץ. לאחר מכן, הוא שאל את השמש של הרבי מרוז'ין אם הרבי מרוז'ין נהנה מהמאכל שלו. השמש ענה: "כן, כן, הייתה לו הנאה מרובה".

ר' שמואל אבא סיים [את דבריו]: "מאחר והרבי מרוז'ין נהנה מזה, אני רוצה לאכול את המנה הזאת, בערב השבת הראשונה שאני חופשי." 

[הערת צד:] (פנחס לנדאו אומר: "כך סיפר ר' שמואל אבא, למרות שיודעים שהוא לא העריך את הרבי מרוז'ין" 

י.פ. 

פנחס לנדאו

הפוסט ביצה עם אבקת סוכר וחומץ הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

דיברו טובות על ההתנהגות שלו לרבי מרופשיץ והוא ביקש שישלחו אליו את הרבי מרימנוב.

כשהוא הגיע ופתח את הדלת ר' הירש נעמד בפתח למשך כמה דקות. ר' הירש הסתכל על הרבי מרופשיץ והרבי מרושפיץ לא הוריד ממנו את העיניים. 

אחר-כך, הרבי מרופשיץ רץ אליו וביקש ממנו לשבת ונתן לו כבוד גדול. הוא אמר: "לא היה לי שום מושג כמה ר' הירש הוא מושלם. זה באמת חבל להרוס כזה כלי".

י.פ.

ר' משה כהן

הפוסט שלמותו של ר' הירש מרמינוב הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הם הסכימו ביניהם שמי שיספר מעשה או מאמר מהבעש"ט שאף אחד מהם לא שמע, אז בו הם יבחרו כממשיך. 

רק המגיד יכול היה לספר מעשה שאף אחד אחר לא ראה או שמע [על הבעש"ט]. הוא סיפר שהוא בעצמו ראה שכשהבעש"ט לקח כף מלאה באוכל לתוך פיו, עמוד של אש שרף את המאכל לפני שהגיע לפה שלו.

י.פ.

ירמיה כץ 

(חסיד בויאן)

הפוסט אכילתו של הבעש"ט הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ענה לו היהודי: "אומרים – 'שלא תאבד נשמתי בין גויים'. בסעודה שלישית כשהנשמה היתירה יוצאת ממני אני רוצה שהיא תלך בין יהודים."

י.פ. 

הפוסט מדוע עורכים סעודה שלישית עם מניין יהודים ומאכלים טובים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בתו היחידה, יענטע, אמרה לר' ייב"י שהוא צריך להכין משהו עבור סעודת פורים, אבל הוא לא עשה שום דבר, אלא הלך ונכנס לבית הכנסת שמח ומלא בביטחון.

הגיע ונכנס לתוך הבית אדם עני אחד וביקש להצטרף לסעודת פורים. יענטע התחילה לבכות – שאין לה כלום לפורים, אפילו לא לעצמה, קל וחומר בשביל לתת לאורח. הוציא הקבצן זהוב אחד ואמר: "הנה, קחי את הזהוב וקני כל טוב עבור פורים." שמחה יענטע מעומק ליבה וקנתה אוכל, שתייה, דגים, בשר, ויין וכולי.

כשר' ייב"י חזר מבית הכנסת הם אכלו את הסעודה ור' ייב"י נהייה שמח מאוד. הוא שר ורקד עם האיש העני. כשהעני כבר הלך הביתה אמר ר' ייב"י: "את יודעת מי זה היה? זה מרדכי היהודי מהמגילה שבא אלינו לשמחנו."

י.פ.

הרבי מקינוב

הפוסט מרדכי היהודי הגיע לשמחנו הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ענה לה ר' פנחס: 'נשמתו של ר' ייב"י היא גבוה מכל הנשמות – הוא לא צריך סגולות כאלו'.

אבל הוא נתן לה עצה, שהוא צריך לאכול תבשיל כוסמת ואז הוא יהיה בריא.

ר' ייב"י לא אהב כוסמת, אז הן [=שיבולי הכוסמת] קטרגו עליו למעלה [=בשמים] שהוא לא אוכל אותן.

בישלו לר' ייב"י מאכל מכוסמת והוא הבריא.

י.פ.

הרבי מקינוב

הפוסט שיבולי כוסמת מקטרגות על ר' ייב"י הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ר' אברהם, אחיו של הרבי מרוז'ין, נסע פעם אחת עם חבורה של חסידים ונעצר בפונדק אחד להתפלל מנחה. לאחר התפילה הוא אמר: "אני הולך להכין סעודת הודיה. מדוע?" [והסביר ש]פעם הוא נסע ובדרכו הגיע לכך שנגע בספר מהרבי מברסלב. "ידוע," המשיך ר' אברהם את דבריו, "שנגזרה גזירה שמי שנוגע בספר מהרבי מברסלב, תפילותיו לא מתקבלות למשך ארבעים ימים." אותו היום היה סיום ארבעים הימים ולכן הוא עשה סעודת הודיה.

[הערת צד:] (מעשה דומה מסופר על הרבי מברדיטשב – אך שם אומרים שהוא נגע בתרגום התנ"ך של [משה מנדלסון] מדעסוי.)

י.פ.

הרב רייטער, הרב מפראהבישט

הפוסט ספרים של הרבי מברסלב פוגמים בתפילות הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

אז הרבי מאפטא הסביר: "מה אינכם מבינים? שבת היא בעלת הבית במהלך כל השנה. אולם, כשאורח חשוב מגיע, כמו ראש חודש, אז השבת נותנת לאורח את תפילת העמידה של מוסף. ואם אורח עוד יותר חשוב מגיע, למשל יום טוב, אזי השבת נותנת לאורח את כל התפילה. ובוודאי, כשהאורח הכי חשוב מגיע – יום כיפור – אזי כמו שהאורח לא אוכל, גם בעל הבית לא אוכל."

אף על פי כן, הרבי מסאווראן שאל את הרבי מאפטא: "היתכן?! כיצד הרבי הגדול מאפטא מתכופף בפני אדם כה צעיר, שאינו מלומד כלל ואינו בעל שם של גאון?"

ענה לו הרבי מאפטא: "כתוב במדרש: 'עתידין להיות תמימים יושבים בגן עדן עם אבות העולם – מי שלא קרא ולא שנה.'" ובאוחזו בזקנו, צעק הרבי מאפטא: "אני נשבע שהמדרש מתכוון לרבי הקדוש מרוז'ין!"

י.פ.

אייזיק בראנשטיין

הפוסט הרבי מרוז'ין מושווה ליום כיפור הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, יהודי אחד התנצל שלא בא אל סעודתו [=של ר' אשר]. ענה לו ר' אשר: "התייגעתי מספיק במלחמה נגד יצר הרע, כדי שלא יפריע לי שיהודי אוכל אצלי, אבל על כך שזה צריך להטריד אותי שיהודי לא אוכל אצלי – זה לא [= עדיין לא השגתי כזאת דרגה במלחמה נגד יצר הרע]!"

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט כשיהודי לא בא לאכול אצל ר' אשר יהושע אלעזר חודרוף הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, הוא אירח קהל גדול אצלו בסעודה, שהייתה מלאה בכל טוב, ורק יי"ש היה חסר. ביקשו ממנו "הארוחה עולה כל כך הרבה – מה זה משנה אם מוסיפים לה מעט יי"ש – שעולה רובל או שניים?" ענה ר' אשר: "התייגעתי מספיק במלחמה נגד יצר הרע כדי שלא יטריד אותי לתת ליהודי אוכל כשהוא רוצה. אבל יי"ש מעורר תאבון לאכילה – ולהוסיף יי"ש לסעודה בשביל שיעורר תאבון לאכילה, לכך איני מחויב."

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט למה לא להוסיף יי"ש לארוחה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

לכן קוראים לפִּלְפֵּל [=פעפער] הבורא [=דער שעפער].

י.פ.

הרבי מקופישניץ

הפוסט הרבי מברדיטשב אוהב את הבורא הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

היהודים שנסעו עם ר' מאטעלע פרסמו את הסיפור על השוחט. וכשהסיפור נשמע בעיר גדולה באותו אזור בו ר' מאטעלע שיבח את השוחט, הם מינו אותו להיות השוחט שלהם. 

לא הרבה זמן אחר-כך, התרחש מעשה נתעב מאוד עם אותו שוחט, ובעלי הבתים רצו לנסוע ר' מאטעלע לשאול מה לעשות איתו. משום שלא יכלו להגיע לר' מאטעלע, הם פגשו את ר' דוד'ל מטולנא [במקומו] וסיפרו לו את המעשה. אמר ר' דוד'ל: "גם אני הייתי עם ר' מאטעלע בעיירה היכן שהוא שיבח את השוחט. לומר בכנות, אני לא התרשמתי מהשוחט אבל לא יכולתי להתנגד לו." 

[ואמנם] לאחר מכן, ר' מאטעלע אכן ענה לטענות של בעלי הבתים. [הוא הסביר להם:] "לשוחט היו ילדים לדאוג להם ואמנם הוא לא הרשים אותי, אבל בעיירה קטנה הסכנה של יצר הרע לא כל כך גדולה, ולכן חששתי למנוע ממנו פרנסה. שיבחתי אותו מאוד כדי שיגיע לעיר גדולה, שהזכות של העיר הגדולה כבר תתמוך בה ותחשוף את צבעיו האמיתיים." 

י.פ.

אלעזר זאהן

הפוסט טבעו של השוחט מתגלה בעיר הגדולה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

יעקב טייטעלבוים שמע מאביו

הפוסט על סבל ורווחה בעולם הזה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

יעקב טייטלבוים

הפוסט מי זללן יותר גדול? הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, היה וויכוח על מאמר אחד והחליטו ללכת אל המגיד ולשאול אותו למה הוא התכוון. 

בדרך-כלל, כשקרו דברים כאלו היו מבקשים מר' שלמה לוצקער, הגבאי של המגיד, שישאל את המגיד בשבילם בגלל שלאחרים לא הייתה רשות להיכנס אליו.

אולם, אותו האירוע היה מאוחר בלילה ור' שלמה לוצקער כבר הלך הביתה, אז החליטו שהתני"א יהיה זה שיכנס אל המגיד לברר. דפק התני"א על הדלת והמגיד קרא "מי זה?", ענה התני"א "אני!" שאל המגיד עוד הפעם והתני"א חזר על תשובתו "אני!"

לאחר מספר פעמים שכך ענו זה לזה, ענה התני"א בפעם האחרונה: "זלמיניו". (כך המגיד קרא לתני"א). כשהוא ענה 'זלמיניו', המגיד בעצמו פתח לו את הדלת והרשה לו להיכנס.

מנהג נוסף אצל המגיד היה שבפתאומיות הוא היה אומר לאחד מתלמידיו "עליך ללכת לשם" או למקום אחר, ונהג לתת הוראות להיכן ללכת. 

כשהתני"א היה בתוך החדר, אמר לו המגיד: "זלמיניו – מחר עליך לנסוע לכפר [הספציפי הזה] וללבוש בגדים פשוטים שלא יכירו אותך."

מובן מאליו שהתני"א ציית לדבריו של המגיד, והגיע אל הכפר בדיוק כשהם חיפשו עשירי למניין עבור חופה וקידושין. נגיד הכפר חיתן את אחד מילדיו והיה חסר לו מניין. צירפו את התני"א למניין ונוכחותו התקבלה בהערכה רבה. לאחר החופה, הזמינו אותו לסעודת מצווה והושיבו אותו בקצה השולחן.

השולחן היה ערוך בעושר גדול ו[האוכל] הוגש בכלי כסף יקרים.

לאחר המרק ניגש אליו המשרת ולחש לו בסוד "דוד יקר, חסרה כף, בבקשה השב אותה!" התני"א הנרגש, השיב בהחלטיות "זה לא אני!"

כך היה עשר פעמים – המשרת ביקש ממנו להחזיר את הכף והתני"א צעק "זה לא אני!"

הנגיד הבחין בהתרחשות ואמר "אבל היהודי מתעקש כל כך, שצריך לבדוק את המשרת בעצמו!" ואכן מצאו אצל המשרת את הגניבה. אז פייסו את התניא והוא חזר לביתו. 

המנהג היה שאלו שחוזרים מכזאת שליחות, צריכים לדווח עליה למגיד כשהם חוזרים. לכן, כשהתני"א הגיע הוא הלך מיד אל ביתו של המגיד, אך לפני שדפק על הדלת המגיד פתח אותה והושיט את ידו לשלום. "זלמיניו" הוא אמר "עכשיו אתה מבין כבר, שאחרי פעם אחת שאומרים "אני" חייב לעבור את הייסורים בלצעוק 10 פעמים "לא אני!"

ר' מרדכי שלום יוסף פרידמן – הרבי מסדיגורה

שמע בי"ט כסליו, בטיש של אביו, ר' אהרון.

הפוסט התני"א לומד לומר "לא אני!" הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

המנהג נוצר כך:

כשהרבי מבעלז הגיע לבעלז הוא פגש עיר פשוטה שהייתה מושפעת ממנהגי הגויים עד כדי כך שבסוכות בעלי הבתים לא ישבו לאכול בסוכה. הרבי מבעלז הצטער על כך מאוד והכריז שבכל יום מימות החג, כל האנשים ששמם כשם האושפיזין של אותו היום – כל האברהמים, כל המשהים וכולי, צריכים לבוא אליו לסוכה. הוא מזמין אותם פנימה. מכך יצא שבעלי הבתים אכלו לפחות פעם אחת בסוכה.

לאחר מכן, נהגו שהבנים והנכדים של אותם בעלי בתים "מוזמנים" באו לאכול בסוכת הרב – והסעודות נקראו טיש ה"מוזמנים".

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט הרבי מבעלז מביא את בעלי הבתים לאכול בסוכה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

אמר ר' שמואל אבא: "הייתי אצל ר' זושא מאנפולי – ונתנו לי קפה בכוס שבורה שמחוברת בחוט, אבל אני עדיין זוכר את הקפה!"

הרבי מליובה, שהיה שם חייך ושאל בחיוך – "מה היה מיוחד באותו הקפה?"

אמר לו ר' שמואל אבא בעצבנות: "אדם צעיר חייב ללכת פראווע (ימינה ברוסית) ולא לעווע (שמאלה ברוסית), אולם הצעיר הזה – הוא הצביע על ר' נחום בער [מליובה] – מבין שיש כאן הבדל בין סוגי קפה – ושבעזרת קפה אדם יכול גם לחשוב על "קווה אל ה'" [תהילים כז:יג]"

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט קפה בכוס שבורה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

*[הערת צד:] (הוא היה תלמידו של ר' פנחס, כנראה ר' רפאל מברשיד.)  

כשהוא נסע בחזרה, הוא ראה יהודי אחד שנשא עמו דגים למכירה. באותו הזמן, גם דגים לא היו בנמצא אז ר' רפאל החל לבקש ממנו שימכור לו את הדגים עבור ר' פנחס. אולם היהודי לא רצה למכור בשום אופן, אלא אם הוא יתן לו את האתרוג בעבורם – אז ר' רפאל הסכים לכך והחליף את הדגים בתמורה לאתרוג.

כשהוא הגיע לקאריץ בלי האתרוג שאלו אותו – "מה הפירוש? החלפת אתרוג בשביל דגים?!"

הוא ענה, (היום הראשון של סוכות אז היה שבת), שכשיש דגים בשביל יום טוב, אז השמחה אמיתית, ושמחת יום טוב היא מדאורייתא (ככתוב 'ושמחת בחגך') – מצוות אתרוג ביום השני היא רק מדרבנן –[ולכן] דגים עדיפים.

י.פ.

הרבי מטולנא

הפוסט אתרוג בתמורה לדגים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ר' שלמה קלוגער אסר את שחיטתו והרבי מסאווראן התיר אותה. פעם אחת, כשהרבי מסאווראן הגיע לברדיטשב הוא אכל מהשחיטה שלו. 

כשר' שלמה קלוגער שמע על כך הוא אמר: "מה שהרבי מסאווראן אכל הוא בוודאי כשר, אולם מה ששאר האנשים אוכלים משחיטתו של אותו שוחט, זה בוודאי טרף."

י.פ. 

הרבי מטולנא

הפוסט מחלוקת הרבי מסאווראן ור' שלמה קלוגער בעניין שחיטה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הוא ביקש מבעל העגלה המקומי שירשה לו לנסוע עם הסוס והעגלה שלו. אמר העגלון: "מילא להשאיר את אשתי והילדים בלי פרנסה – אני בעצמי סומך על ניסים, אבל הסוסים לא מבינים חכמות  – הם חייבים לאכול. מה יהיה עליהם?" הרבי הציע שהוא ימכור את אחד מסוסיו, וכך יוכל לספק אוכל למשפחתו בזמן שהוא רחוק מהבית, ו[אוכל] לסוס הנותר במהלך המסע. וכך עשו, והרב ובעל העגלה יצאו לדרך.

מכיוון שהם נסעו רק עם סוס אחד, הם לא יכלו לשלוט בעגלה כל כך טוב. כשהגיעו לבית מרזח באמצע הדרך הם רצו לעצור, אך לפני שיכלו לרתום את הסוס, הכרכרה נכנסה בחלון המסבאה ושברה את השמשה. 

יצא הפריץ החוצה בכעס גדול וצעק: "מי שבר לי את השמשה ככה?!" העגלון הצביע בבעתה על הרב. הפריץ נתן מבט בהדרת פניו של הרב – בצורתו הקדושה – והתמלא פליאה. הוא הזמין אותו לתוך ביתו ונתן לו כבוד רב. לאחר מכן, הוא נתן לו גם סוס כדי שיוכל להגיע למעזריטש במהירות.

כשהרב והעגלון המשיכו הלאה בדרכם – שאל הרב את העגלון: "אני לא מבין אותך! היה לך אמון בי – לעזוב ולנסוע רחוק מהמשפחה בלי לתהות כיצד הם יחיו – וכשהגענו לפריץ הצבעת עלי?!"

ענה העגלון: "דווקא בגלל זה, רבי. בגלל שהייתה לי אמונה בך הצבעתי עליך. אם אתה כזה רבי קדוש, כמו שאני חשבתי, אז הפריץ לא יוכל להזיק לך – ואם אתה לא, אז מגיעה לך המכה!"

אנשים אומרים שתמיד כשהרב היה בעת צרה הוא חזר על המעשה הזה וסיים אותו במוסר השכל: שאם לא, אז אכן מגיעה לו המכה! 

י.פ.

הרבי מטולנא

הפוסט העגלון ור' שניאור זלמן מליאדי הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הם הגיעו לבית של גביר אחד ומצאו אותו סועד. הגביר התבייש נורא שהרבי מצא אותו אוכל בתענית, והרבי הבחין במצוקה שלו.

אז הרבי מאוסטרובייץ ניגש אל השולחן, לקח קצת יי"ש, ושתה לחיים וכך הוא הרגיע את הגביר – שהוא בעצמו, הרבי, גם לא צם. לאחר מכן, הגביר נתן לו נדבה.

כשהוא יצא והלך הוא קרא לחסיד אחד: "המשכתי לצום אחרי ששתיתי יי"ש. אבל, ראיתי את מצוקת הגביר – ולכן, כדי להציל נשמה יהודית, שתיתי לחיים."

י.פ.

הפוסט הרבי מאוסטרוביץ שותה בתענית הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, הוא מצא בזמן האוכל שהמצה שאמא שלו הגישה לו, נפלה לתוך המרק.

ר' שלום הוציא אותה ואכל אותה.

חסידים תהו: "הייתכן? הרי זו מצה שרויה!"

הרבי מבעלז התרגז ואמר "כבוד אב ואם הוא מדאורייתא – מצה שרויה היא רק חומרה – נו, מה חמור יותר?"

י.פ.

רב מקומרנה

הפוסט על מצה שרויה וכיבוד הורים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

[הם] דיברו על האכילה המשונה של הרבי מפאטא. ר' עזריאל באלטער אמר לרבי מסאווראן: "כתוב שר' אבוטלוריה? היה דורש כל אתים שבתורה עד שבא אל 'את ה' אלוהיך תירא' [דברים י,כ] – את המילה 'את' אי אפשר לדרוש. עד שבא ר' עקיבא ואמר 'את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים' 

אם היו רואים את "הזקן" אוכל, לא היו צריכים את הפסוק והיו אומרים עס [=אכילה ביידיש. מחליף את המילה 'את' בהגייה יידית] –  רק ה' אלהיך תירא."

י.פ.

פנחס לאנדוי

[הערה: פסחים כב, ב כתוב: שמעון העמסוני, ואמרי לה נחמיה העמסוני, היה דורש כל אתים שבתורה. כיון שהגיע לאת ה' אלהיך תירא – פירש. אמרו לו תלמידיו: רבי, כל אתים שדרשת מה תהא עליהן? – אמר להם: כשם שקבלתי שכר על הדרישה, כך אני מקבל שכר על הפרישה. עד שבא רבי עקיבא ודרש: את ה' אלהיך תירא – לרבות תלמידי חכמים.]

הפוסט אכילתו המשונה של הרבי מאפטא הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, הוא בא אל ר' רפאל בעשעווער – שהיה עני ואביון מאוד – בשבת.

כשחילקו את החלה, ר' פיני הרגיש שהיא לא הייתה טובה.

הוא שאל: "כיצד מגיעים לכך שהחלה כזאת גרועה".

ענה לו ר' רפאל: "אומרים שחלה טובה כמו האורחים."

השיב ר' פיני: "נו – בשבוע שעבר הייתי אצל הרבי מסאווראן – החלה הייתה מצוינת – וגם שם הייתי אורח"

ענה לו ר' רפאל: "ניתן להניח מכאן מה יהודי יכול לעשות לעצמו בשמונה ימים."

בערב הגישו קוגעל – שהיה טוב מאוד. שאל ר' פיני – "אומרים שהקוגל טוב כמו האורחים – אני לא מבין, אני האורח היחיד"

קרא ר' רפאל – "נו – אפשר להניח מכאן כמה תשובה יכולה לעזור"

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט האוכל כמו האורחים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.