מקובל במשפחה של ר' פנחס לנדאו – ההיפך ממה שכתוב אצל ר' יצחק ורפל בספר החסידים בעמוד 13. שם אומר ורפל  שהסבא משפולי גדל שם. 

י.פ. 

פנחס לנדאו  

הפוסט הסבא משפולה מפחד מהאש של ר' פנחס מקוריץ הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, הוא היה ברוז'ין לשבת והיה כבר מאוחר בלילה וזמן לעשות קידוש. הרבי מרוז'ין היה מוכן לעשות קידוש, אבל ר' נחמן עוד לא [הגיע] לשם. אז הרבי מרוז'ין שלח שליח [לקרוא] לו לבוא לקידוש, ולומר לו שהרבי מרוז'ין מחכה לו. השליח מצא אותו עומד ב[תפילת] שמונה עשרה. כך קרה פעמיים. פעמיים הרבי מרוז'ין שלח שליחים והם היו חייבים לחזור ולספר שר' נחמן עומד בתפילת שמונה עשרה. 

בפעם השלישית אמר הרבי מרוז'ין: "הקבצן עדיין עומד ומקבץ נדבות" אז ר' נחמן הרגיש שהרבי מרוז'ין מחכה לו  ואז עקר רגליו וסיים תפילת שמונה עשרה.  כשהגיע לחדר, היכן שהרבי מרוז'ין עמד וחיכה לו – שאל אותו הרבי מרוז'ין "מתחנן כל כך הרבה זמן! מדוע?" 

[הערת צד:] (התשובה?) לר' נחמן היה בן, ר' מיכל'ע – הוא לא הוביל אף אדמו"רות. הוא היה נוסע לסדיגורה. 

י.פ. 

דוד געלבטוך 

חסיד קופישניץ

הפוסט מדוע ר' נחמן מסקאליט מתחנן בתפילתו הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, באמצע החורף – בכפור גדול – דפק אצלו על הדלת יהודי לבקש טובה.

שאל ר' רפאל "מי בדלת?" – ענה היהודי: "אני וועלוועל!"

אמר לו ר' רפאל: "אם אתה עדיין [מחשיב עצמך] "אני", אתה לא יכול להיכנס לתוך הבית."

י.פ.

הירש לעדערמאן

חסיד בויאן

הפוסט מידת האמת של ר' רפאל בערשטער הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשהבעש"ט היה בעולם הכל היה אחד – הבעש"ט היה גם רבי, [גם] רב ו[גם] מגיד. לאחר הסתלקותו הם נהיו [תפקידים] נפרדים – סתם רבי נהייה הרבי מקוריץ, סתם רב – ה'תולדות' וסתם מגיד – [המגיד] ממעזריטש. זה היה ממש נפלא.

בהמשך ר' ברוך היה סתם רבי, סתם רב היה הרבי מברדיטשב וסתם מגיד היה המגיד מקוז'ניץ – זה היה עדיין נסבל.

אבל, היום, סתם רבי הוא הרבי מרוז'ין, סתם רב הוא הרב מסאווראן וסתם מגיד הוא המגיד מצ'רנוביל – וזה כבר אי אפשר לסבול.

י.פ.

פנחס לאנדוי.

הפוסט גם רבי, גם רב וגם מגיד הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

חסידים אומרים שהבעש"ט כתב את ההגהה האחרונה בשבוע האחרון לפני שבועות – בשנה שהוא נפטר.

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט הבעש"ט כותב הגהות לספר הצורף הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט ר' ברוך ממז'יבוז' זז בשנתו מתוך דבקות הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשר' פנחס מקאריץ היה על ערש דווי, ר' חיים מקראסנא, אחד מתלמידי הבעש"ט, נסע אליו. הוא הגיע בדיוק בערב שבת וסיפרו לו את הבשורה העצובה שזה היה מאוחר מדי [=שר' פנחס כבר נפטר]. הוא הלך אז למקווה, ושם הודיעו לו שר' פנחס עודנו חי, אבל לא זכרו את שמה של אמו של ר' פנחס כשהזכירו אותו. הרבי מקאריץ ז"ל אמר אז "זה עונש על כך שכהבעש"ט היה צריך אותי לא היה לי כלל זמן ללכת למקווה."

י.פ.

פיני לאנדוי.

הפוסט מה קרה כשלרבי מקאריץ לא היה זמן ללכת למקווה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשר' פנחס היה תלמיד של הבעש"ט, זה הטריד את אביו, ר' אברהם, מאוד. 

אז הוא נסע אחריו כי רצה "להצילו" מהשפעת הבעש"ט.

ר' אברהם פגש את הבעש"ט בקמינקא.

כשר' אברהם הגיע למיריופול, אמרו לו שהבעש"ט כבר נסע משם לקמינקא, אז הוא כבר נשאר במיריופול. ר' אברהם היה [חכם] גדול מאוד ודרשת השבת שלו התקבלה בצורה יוצאת דופן על-ידי הקהל. 

באותו הזמן, הבעש"ט היה בקמינקא וערך שם את השבת. הוא ישב בסעודה שלישית עד מאוחר בלילה.  היה כבר אחרי חצות הלילה וחשוך ואנשים עמדו [צפופים, ממש] ראש לראש כשהבעש"ט אמר תורה.

הוא ישב כך עד מאוחר, עד שר' אברהם נסע והתקרב למיריופול ופגש אותו בסעודה שלישית.

כשר' אברהם נכנס, הוא סיפר שיש לו קושי בתוספות אחד שאינו יכול למצוא לו תירוץ.

קרא אליו הבעש"ט: "רצים למלחמה להצלת הבן ולא יכולים לתרץ אפילו פשט אחד בתוספות!?"

אמר לו ר' אברהם: אם 

תתרץ לי את התוספות, אני אתן לך את הבן שלי – בני ר' פנחס. 

אמר הבעש"ט את הפירוש ור' פנחס אכן נשאר אצל הבעש"ט כתלמיד.

י.פ.

הרבי מליאובה

הפוסט התקרבותו של ר' פנחס מקאריץ הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הגביר לא הניח לו. הוא בא אל ר' פנחס מקוריץ "לעתור". כשהוא הגיע אל ביתו של ר' פנחס היה פסח ור' פנחס היה בבית המדרש. הוא ראה עוני נוראי – לא היה שום דבר של פסח – לא מצות, יין או משהו לאכול. הרבנית בכתה שלרבי אין חוש לעולם הזה – הוא מרוויח אבל לא מרגיש כלל שצריך לקנות דברים עבור פסח. 

הגביר מיד קנה כל מה שצריך עבור פסח – כל טוב; מאכלים, כלים וקפוטה ממשי. הוא אפילו הורה לצבוע את הבית בלבן. 

כשר' פנחס הגיע הביתה הוא אפילו לא הבחין במלבושים החדשים, ולא שאל מאיפה הכלים החדשים ומהיכן הגיעו כל הדברים הטובים. הוא קיבל כל זאת באהבה.

בהתלהבות הוא עשה קידוש וממש נשרף [מקדושה והתלהבות] כשערך את הסדר, עד אמצע הסדר הוא אפילו לא

שאל מאיפה הכל בא, ואפילו לא הביט באורח – הגביר. 

באמצע הסדר הוא ראה את האורח ונתן לו שלום. ואז הרבנית סיפרה לו מה הגביר עשה בעבורם ומהי בקשתו. 

הוא הבטיח לו: "אני נשבע שיהיה לך ילד." צדיקים אומרים שלא שמעו את ר' פנחס נשבע מעולם.  

בסופו של דבר, היהודי חזר הביתה ובסוף השנה נולד לו ילד. 

כשהסבא משפולי שמע שהילד נולד הוא קרא: "תראו שבגיל 13 אותו בן זכר כבר 'ישלם' לר' פנחס 'כגמולו' [=כלומר שר' פנחס ייענש על כך שהוא נשבע לגביר שיהיה לו ילד ועל ידי זה הוא ביטל את שבועתו של הסבא משפולי]".

ואכן כך היה. בגיל 13 הבן זכר יצא לשמד [=המיר דתו] והלשין על בניו של ר' פנחס לממשלה שהם גיירו גוי אחד, אז כלאו אותם וסגרו את בית הדפוס שלהם.

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט ר' פנחס מקוריץ מפר את שבועתו של הסבא משפולי הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

המושל גם עמד שם והשגיח שהוראתו יצאה לפועל.

פתאום, נחרד המושל מפחד. בא אליו במחשבה יהודי אחד עם זקן גדול ופאות והוא לא הצליח להוציאו ממחשבתו. 

נפל עליו פחד גדול. הוא תיאר את הפנים של היהודי ואמרו לו שהוא ר' פנחס, הסבא של היהודים שמכים שם. מיד הוא הורה להם להפסיק את המכות.

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט ר' פנחס מקוריץ מציל את נכדיו ממכות הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

גם הרבי מקוצק לא סירק את זקנו.

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט הרבי מקוצק לא סירק את זקנו הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשר' פנחס עזב את קאריץ הם נסעו אחריו והמשיכו לזעוק: 'עד מתי! אנחנו כבר בשנות הזקנה –כבר הגיע הזמן שנתברך בילדים.' אבל ר' פנחס דבק בעמדתו – 'לא טוב לכם שיהיו לכם ילדים'.

הגביר התייאש והתחיל לתת נדבות גדולות – יותר מהיכולת שלו. 

ר' ייב"י עסק רבות בפדיון שבויים. כשהוא שמע שהגביר נותן כאלה צדקות גדולות הוא החליט לבקר אותו ולבקש נדבה גדולה. הוא היה צריך סכום גדול והיו חסרים לו 300 רענדלעך.

ר' ייב"י בא אל העיר החדשה היכן שהגביר התגורר. בדיוק אז הגביר ישן והמשת שלא הכיר את ר' ייב"י לא הרשה לו להיכנס. הוא האמין שהיהודי הוא סתם איש ולכן רצה לפטור אותו ברובל או שניים, כי הגביר הורה לו שליהודי קבצן צריך לתת סכום בין רובל אחד לחמישה,

אבל, ר' ייב"י דווקא רצה לראות את הגביר. המשרת רצה לתת לו 5 רובל ולפטור אותו בזה – אבל ר' ייב"י לא רצה. אז המשרת התחיל להתרגז וכיבד את ר' ייב"י בסטירה. ר' ייב"י ספג את הביזיון והלך בחזרה אל העיר העתיקה. 

מיד ביום למחרת הגביר נהייה חולה מאוד ולרופאים לא היה פתרון. המשרת נזכר שהוא הכה יהודי אחד וכשהוא התחיל לתאר את היהודי הבינו שזה בוודאי היה ר' ייב"י. מהר רצו לפייס אותו. כשר' ייב"י מחל לו הגביר מיד התרפא. כאות תודה הגביר שלח אליו את כל ה-300 רענדלעך שהוא היה צריך בשביל פדיון שבויים.

ר' ייב"י שמח מאוד שהגיעה אליו כזאת נדבה עצומה ושאל את הגביר אם יש לו בקשה כלשהי. הוא סיפר לו שהוא מחוסר בנים. ר' ייב"י אמר שאי"ה בתוך שנה יהיה לו בן זכר. הוא רק ביקש שיודיעו לו כשהאישה תכרע ללדת.

עבר הזמן – האישה התעברה וכשהתחילו לה חבלי הלידה הם שכחו להודיע לר' ייב"י, אולי משום שהוא לא נהג באדמו"רות.   

היא נהייתה מאוד חולה וחבלי הלידה נמשכו 2-3 ימים והיא כמעט נפטרה.

אז הם נזכרו בר' ייב"י ומהר רצו אליו לבקש רחמים. הוא אמר: מזל טוב, ילד נולד!

כשהאישה התאוששה היא סיפרה שהיא הייתה בעולם האמת ופגשה את ר' פנחס מקאריץ וביקשה ממנו רחמים. הוא אמר לה: 'אני אמרתי לכם שזה לא טוב שיהיו לכם ילדים'. 

היא הבחינה בר' ייב"י – והוא אמר לה: 'מה את עושה כאן?! – החוצה!' ונתן לה את נשמתה בחזרה.

י.פ.

הרבי מקינוב

הפוסט ילדים בתמורה לתרומה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

הרבי מקינוב

הפוסט רבנים ומגידים באוסטרהא הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ענה לה ר' פנחס: 'נשמתו של ר' ייב"י היא גבוה מכל הנשמות – הוא לא צריך סגולות כאלו'.

אבל הוא נתן לה עצה, שהוא צריך לאכול תבשיל כוסמת ואז הוא יהיה בריא.

ר' ייב"י לא אהב כוסמת, אז הן [=שיבולי הכוסמת] קטרגו עליו למעלה [=בשמים] שהוא לא אוכל אותן.

בישלו לר' ייב"י מאכל מכוסמת והוא הבריא.

י.פ.

הרבי מקינוב

הפוסט שיבולי כוסמת מקטרגות על ר' ייב"י הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

שאל ר' פנחס את אותו החסיד: "מאיפה יכול ר' מיכל'ע לדעת לאן הולכות התפילות שלי?! התפילות שלי מגיעות גבוה, למקום שהוא למעלה ממלאכים ושרפים." 

כשהחסיד חזר עם התשובה הזו, ר' מיכל'ע נותר מבולבל. ספר "עשרה מאמרות" היה מונח על השולחן שלו, הוא דפדף בו ופתח בדיוק במאמר: "'ויעמד פנחס ויפלל' (תהילים קו, ל) – שהעלים והסתיר תפלתו למעלה ממלאכים ושרפים." ¹ נרגע ר' מיכל'ע ואמר –אם יש אחד שיכול לעשות זאת, יכול לעשות זאת גם השני.

י.פ.

דוד פישמאן

הפוסט תפילתו של ר' פנחס מקוריץ הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט החובה האנושית לנהוג באבלות הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ר' יעקב שמשון, הרבי מבאהאבאל – סבו של רבי פנחס לאנדוי, קבע שהמעשה הוא שקר וכזב.

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט הרבי משפיטובקה כותב פתק בשבת הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

לאחר מכן, היה לו חלום שלר' פנחס מקאריץ נולד נכד שנקרא על שמו. הרבי משטיפיווקה שלח את נכדתו -אותה נערה, לרוסיה לחתנה עם נכדו של ר' פנחס – משום שהוא האמין שנכדו של ר' פנחס, יהיה יהלום בשבילה.

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט הרבי משפיטיובקה מחתן את נכדתו הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ר' פנחס לאנדוי הראה שמבחינה היסטורית זה לא נכון. [שהרי] ר' פנחס [מקאריץ] נפטר בתק"ן והרבי משפיטיווקה הגיע לארץ ישראל בתקנ"ח. 

[הערת צד של הכותב:] (האם זה מדויק?)

אומרים גם שהרבי משפיטיווקה ור' חיים מקראסנה חשבו על נוסח המצבה [כנראה של ר' פנחס מקאריץ]. 

עוד סימן לכך [שזה לא נכון] הוא שמספרים את המעשה עם הקוויטל בשבת קודש [ראו סיפור 184 להלן], ואפילו אם הפרטים בנוגע לכתיבה בשבת הם שקריים, אז זה [=הסיפור] עדיין יכול להוות עדות לכך שהרבי משפיטיווקה ור' חיים מקראסנה היו נוכחים בזמן שר' פנחס היה על ערש דווי. 

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט הרבי משפיטובקה מרגיש כשר' פנחס מקוריץ נפטר הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט ר' משה מסלאוויטא מסרב לפרסם ספר הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ר' פנחס חשב שזה שהמגיד נהייה רב במקומו של הבעש"ט הוא הסגת גבול משום שמתלמידיו המובהקים של הבעש"ט הרבנות הייתה צריכה להישאר אצל התולדות.

זה לא שלרבי מקאריץ היו ספקות בנוגע למגיד, אולם הוא החזיק בדעה שהרבנות צריכה להישאר אצל התולדות. 

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט דעתו של ר' פנחס מקוריץ על ממשיכו של הבעש"ט הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

אמר ר' שמואל אבא: "הייתי אצל ר' זושא מאנפולי – ונתנו לי קפה בכוס שבורה שמחוברת בחוט, אבל אני עדיין זוכר את הקפה!"

הרבי מליובה, שהיה שם חייך ושאל בחיוך – "מה היה מיוחד באותו הקפה?"

אמר לו ר' שמואל אבא בעצבנות: "אדם צעיר חייב ללכת פראווע (ימינה ברוסית) ולא לעווע (שמאלה ברוסית), אולם הצעיר הזה – הוא הצביע על ר' נחום בער [מליובה] – מבין שיש כאן הבדל בין סוגי קפה – ושבעזרת קפה אדם יכול גם לחשוב על "קווה אל ה'" [תהילים כז:יג]"

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט קפה בכוס שבורה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

*[הערת צד:] (הוא היה תלמידו של ר' פנחס, כנראה ר' רפאל מברשיד.)  

כשהוא נסע בחזרה, הוא ראה יהודי אחד שנשא עמו דגים למכירה. באותו הזמן, גם דגים לא היו בנמצא אז ר' רפאל החל לבקש ממנו שימכור לו את הדגים עבור ר' פנחס. אולם היהודי לא רצה למכור בשום אופן, אלא אם הוא יתן לו את האתרוג בעבורם – אז ר' רפאל הסכים לכך והחליף את הדגים בתמורה לאתרוג.

כשהוא הגיע לקאריץ בלי האתרוג שאלו אותו – "מה הפירוש? החלפת אתרוג בשביל דגים?!"

הוא ענה, (היום הראשון של סוכות אז היה שבת), שכשיש דגים בשביל יום טוב, אז השמחה אמיתית, ושמחת יום טוב היא מדאורייתא (ככתוב 'ושמחת בחגך') – מצוות אתרוג ביום השני היא רק מדרבנן –[ולכן] דגים עדיפים.

י.פ.

הרבי מטולנא

הפוסט אתרוג בתמורה לדגים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

אולם, הוא מיד תיקן "אוי ואבוי לי! בזבזתי חיים שלמים במלחמה נגד השקר והגאווה – ומה שאמרתי זה שניהם – גם שקר וגם גאווה."

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט גאוותו של ר' רפאל בערשעווער הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

[הערת צד:] (ר' פנחס אמר על הבעש"ט: "לא קיבלתי מרות (מלשון מורה)").

לר' פנחס היה קושי ב'מורה נבוכים.' כששמע שהבעש"ט נמצא בקרבת מקום, הוא החליט לנסוע אליו כדי ללמוד ממנו את פירוש העניין במורה נבוכים.

כשר' פנחס היה בדרכו, התיישב הבעש"ט עם החבורה שלו ושוחח איתם. לפתע פתאום, הוא קרא בקול "תכף יהיה לנו אורח מכובד – ר' פנחס." והחל לדבר איתם רק על עניינים נשגבים.

בדיוק כשר' פנחס נכנס בדלת, אמר הבעש"ט "כתוב 'בידו מחקרי ארץ' וקשה שאם הכל בידו – בידי הקב"ה – מדוע צריך להרהר ולחקור? – כשהכל בהשגחה אין צורך בשום 'מחקרי ארץ'. מנגד, אם בכל זאת 'חוקרים ארץ' יכול חס וחלילה להסתפק אם הכל באמת בידו.

אלא, הפשט [=ההסבר] הוא כך: 'בידו' – הכוונה שרק ברשות האלוהים פלוני רשאי להיות 'חוקר ארץ'. ר' פנחס רשאי, אבל אתם, תלמידי, לא רשאים" 

ולאחר מכן, הסביר הבעש"ט את הפשט במורה נבוכים. 

[הערת צד:] (אכן קראו לר' פנחס חוקר אלוקים).

י.פ.

הרבי מטולנא

הפוסט הבעש"ט פותר לר' פנחס מקוריץ קושי במורה נבוכים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הוא היה מתלמידיו הצעירים של הבעש"ט ונפטר מאוד צעיר. (הוא חושב שבהמשך הוא היה אצל ר' פנחס מקאריץ)

בנו, ר' עזריאל באלטער היה תלמיד של ר' ברוך ממז'יבוז'. לאחר מכן, הוא היה תלמיד של הרבי מאפטא.

בנו של ר' עזריאל, ר' פיני, (שנהגו לקורא לו פיני ר' עזריאל'ס), היה גביר גדול. הוא נפטר ערירי. הוא הכיר את הרבי מאפטא. פיני הכיר אותו טוב. הוא היה יהודי עדין ואצילי – ורהוט מאוד. אולם, היה גרוע מאוד במסחר. הוא העריך מאוד את הזקן [=הרב הראשון] ממונסטריץ'. כשהיה מתחיל לדבר על הרבי מאפטא או על הרבי  מסאווארן הוא היה מזיל דמעות].

י.פ.

פנסח לאנדוי

הפוסט ר' בנימין זאבל באלטער הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

אחד מהם הציץ על היהודי בלילה וראה כיצד הוא מזייף את חתימת הפריץ. המפקח ראה בכך הזדמנות פז. עכשיו הוא יוכל לנקום ביהודי – הוא רץ אל הפריץ וסיפר לו על העוולות של היהודי. הפריץ קרא ליהודי אליו ואיים עליו שאם הוא לא ישיב את הכסף שהונה, הוא יהרוג אותו.

היהודי מיהר אל ר' פנחס מקוריץ וספר לו את כל המעשה. כשהרבי מקוריץ שמע את המעשה הוא הסב פניו ממנו אל החלון וענה ברוגז: "כיצד יכול יהודי לחלל שם שמים – ולרמות גוי?!"

היהודי טען שהוא לא אשם – ושמדובר בהשגחה פרטית. מה הכוונה השגחה פרטית? שהמפקח הגיע בדיוק כשהוא חתם וזייף את חתימת הפריץ. היהודי אז הוסיף מאמר אחד מהבעש"ט שאמר שכשיהודי הולך בחוץ ומוצא קש זו השגחה פרטית והוא צריך להשתמש בו כדי לנקות את המקטרת שלו.

הרבי מקוריץ ענה לו: "ואתה אכן מאמין באמת שזו השגחה פרטית?" ענה היהודי: "כן!" "נו", אמר הרבי מקוריץ – "אז אתה מאמין אמיתי – סע הביתה והכל יסתדר לך בשלום."

וכך אכן היה. המפקח הביע חרטה על הבלגאן שגרם ואף ביקש מהיהודי מחילה. גם הפריץ שכח מכל האיומים שלו והיהודי נשאר לעבוד כחוכר ופונדקאי שלו.

י.פ.

ר' דוד כהן.

הפוסט זיופים והשגחה פרטית הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.