בסעודה שלישית הבעש"ט החל דיון על אותו העניין מהתוספות. מאז והלאה המגיד נהייה מחסידיו המסורים של הבעש"ט. 

י.פ. 

פ. לאנדא

הפוסט כשהמגיד היה אצל הבעש"ט בפעם הראשונה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשנפרדו מהמגיד הוא אמר להם ללכת להיפרד מר' זושא מאנאפולי, שישב בבית המדרש [קלויז]. הוא ייעץ להם שכדאי להם לשאול אותו על הפשט של המשנה "חייב  אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה." הם הלכו לבית הכנסת וראו יהודי אחד לבוש בגדים קרועים-בלויים יושב אי-שם מאחורי הספסל. אמרו להם שאותו ברנש הוא ר' זושא. הם [ניגשו ו] אמרו לו שהמגיד אמר להם שהם צריכים לשאול אותו פשט על המשנה. 

הביט בהם ר' זושא ואמר להם: "אני לא מבין למה הוא התכוון. רק אדם שחש פעם רע יכול לתת [פירוש למשנה] כדי להבין את זה – אני מעולם לא חשתי ברע."   

י.פ. 

רב מביליץ 

הרב שטערן 

הפוסט ר' זושא מעולם לא חש ברע הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בדרך חזרה, כשעבר דרך כפר אחד הוא שמע בכייה. לאחר ששאל, הוא גילה שאלמנה אחת עם מספר יתומים היו פשוט מתים מרעב. הוא אפילו לא חשב לרגע, ולקח את החיטה הקשה להשגה ומיד הכין מאכלים עבור המשפחה.

במקום החיטה היפה הוא קנה חיטה רגילה – לא שמורה, ונסע הביתה. וכמובן הוא לא סיפר שזו לא [חיטה] שמורה. 

במהלך הסדר, מיד לאחר שהמגיד אכל כזית מצה, הוא קרא לר' זושא. ר' זושא פחד מאוד. הוא  הבין שהמגיד בטוח מרגיש שזו לא [מצה] שמורה כלל. כשר' זושא ניגש – אמר לו המגיד: "יש אור גדול מהמצה. מה הסיבה לכך?" אז, ר' זושא העז לספר את המעשה. 

י.פ. 

הרב מביליץ 

הרב שטערן         

הפוסט החיטה של ר' זושא הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, הם שוחחו על כך שיש אחד "בער'לה" מגיד במעזריטש שהוא ידוע כלמדן והרבה יהודים נוסעים אליו. הם החליטו לנסוע אליו ולבחון אותו כדי לראות אם הוא [אכן] למדן. 

כשהרב הגיע אל המגיד, המגיד בא אל הדלת בעצמו ובירך אותו לשלום, והורה לו לשבת. הרב בחן אותו על תוספות ידוע במסכת ביצה שיש בה שש קושיות ושישה תירוצים.

בדיוק אז נכנס המלאך, שהיה אז בן חמש. המגיד שאל את הרב – "מדוע אתה צריך לבחון אותי, עומד כאן ר' אברהמ'לה – תבחן אותו!" ואכן, המלאך ענה על שש הקושיות. {המגיד} [הרב] לא ידע מה לומר מרוב פליאה. 

"אל תתפלא, רב" – אמר לו המגיד. "אצלנו, כשאנחנו לא יודעים משהו – באים אביי ורבא בעצמם ואומרים לנו כיצד לומר". 

י.פ.

הירש לעדערמאן

חסיד בויאן

הפוסט הרב בוחן את המגיד ממעזריטש הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשהוא הגיע, הבעש"ט שאל אותו: "האם אתה למדן?" ענה לו המגיד –"ככה אומרים."

הבעש"ט הוציא זהר והראה לו קטע וביקש ממנו שהוא יאמר פשט [=יסביר] – אמר לו המגיד פשט, אבל הבעש"ט לא היה מרוצה. "הפשט הוא לא כזה", הוא אמר. המשיך המגיד וניסה בדרך אחרת. "לא! לא כך לומדים את הזוהר. תעמוד ואני אלמד אותך את הפירוש."

המגיד נעמד, וכשהבעש"ט החל לומר את הפירוש על החלק בזהר ירדה אש לוהבת והמגיד הפך רועד מפחד.

הבעש"ט קרא: "הפשט הוא אכן כפי שאמרת, אבל הרוח והנשמה הן כפי שאני פירשתי – כך באים כל השמות של המלאכים לידי ביטוי – והאש מן השמיים שורפת".

כשהמגיד ראה זאת – לא הייתה לו יותר חרטה כל כך שהוא בא אל הבעש"ט ונשאר שם.

י.פ.

(חיים אהרן)

הרב גולד

(צאצא של המלאך) 

הפוסט המגיד והבעש"ט לומדים זוהר הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשהבעש"ט היה בעולם הכל היה אחד – הבעש"ט היה גם רבי, [גם] רב ו[גם] מגיד. לאחר הסתלקותו הם נהיו [תפקידים] נפרדים – סתם רבי נהייה הרבי מקוריץ, סתם רב – ה'תולדות' וסתם מגיד – [המגיד] ממעזריטש. זה היה ממש נפלא.

בהמשך ר' ברוך היה סתם רבי, סתם רב היה הרבי מברדיטשב וסתם מגיד היה המגיד מקוז'ניץ – זה היה עדיין נסבל.

אבל, היום, סתם רבי הוא הרבי מרוז'ין, סתם רב הוא הרב מסאווראן וסתם מגיד הוא המגיד מצ'רנוביל – וזה כבר אי אפשר לסבול.

י.פ.

פנחס לאנדוי.

הפוסט גם רבי, גם רב וגם מגיד הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בעל הבית נתן לגאון מיטה. הגאון הבחין בספרים על קורות הגג ומצא מספר ספרי קבלה. הוא החל לדפדף בגיליונות במהירות. בעל הבית תהה רבות: האם מדפדפים בספר קבלה כמו ב[ספר] תהילים? לאחר מכן, הוא שוב בא לחדרו וראה שהגאון לא מדפדף יותר אלא מעיין היטב בתוכן. בעל הבית הבחין שמדובר בדיון קבלי מאוד קשה, אז הוא הציע את הפרשנות שלו לפסקה. הגאון התרשם מכך שחסיד פשוט יכול לומר פשט כזה [וחשב] – כיצד זה יהיה כשהוא ישאב מהבאר בעצמו. הוא ציפה בקוצר רוח ליום המחרת שיעשה את הדרך אל מעזריטש. 

אולם, במהרה הגיעו חסידים שחזרו ממעזריטש – מלאי שמחה ומלאי חיים. הגאון עשה מאמץ להקשיב למה שהם אמרו (הוא כמובן היה מחופש) – הוא רצה לשמוע מאמר – דרשה טובה. אבל, כל שהוא שמע היה כיצד החסידים ערכו סעודה אחת אחרי השנייה – כמה שהיה להם לשתות 'לחיים', ושהם אכלו, שרו ורקדו. הגאון איבד את רצונו לנסוע אל המגיד – כה מאוכזב הוא היה מהחסידים, אז הוא נסע חזרה לווילנה. 

אנשים אומרים שהבעל דבר [=השטן] עשה זאת ושאם זה לא היה קורה ככה, והמגיד והגאון היו נפגשים, זה היה מביא את המשיח.

י.פ.

ר' משה כהן

הפוסט נסיעתו של הגאון מווילנה אל המגיד ממעזריטש הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשרבונו של עולם רצה להחריב את בית המקדש בא סמאל [השטן] ולא רצה לאפשר לו לעשות זאת, כי היה נראה לו שלא יצא לו שום דבר מכך – הרי כך או כך יאשימו וישפטו אותו על חורבן בית המקדש. אבל רבונו של עולם עשה כרצונו ובית המשפט נחרב.

לבית המקדש נשאר רק שם אחד; שם קדוש בלתי-נתפס; שם שרבונו של עולם אמר עליו שלעולם אף בן-אדם או יצור אחר לא ידע עליו אלא רק צדיק הדור ידע שהוא קיים. לאחר החורבן, הידיעה שיש שם כזה נמסרה מצדיק אחד לשני [וכן הלאה], אבל אף אחד לא יכול היה לגלות אותו. ידיעת השם הועברה [בסופו של דבר] לבעש"ט – וממנו למגיד. 

ר' שלום מפרובישט רצה מאוד לגלות את הסוד של השם אז הוא החל להתחבר עם הבעל-דבר [=השטן] ונעשה כמו מחותן שלו – עד שהוא גילה לו את סוד השם, ואז ר' שלום השתמש בשם הקדוש לעשות מופתים. בשמים רדפו [את השטן] בעוצמה בגלל שגילה את הסוד. אולם, סמאל לא זכר אפילו למי הוא גילה את הסוד – בכזו ערמומיות רימה אותו ר' שלום! אז החל סמאל להטיל גורלות. ראשית, הוא חילק את העולם לחלקים, חלק חלק עד שהגיע לרוסיה. בהמשך הגיע עד פרובישט, ואחר-כך לרחוב בו התגורר ר' שלום – ובסופו של דבר הגיע עד ר' שלום בעצמו. כשסמאל התעמת איתו על כך שרימה אותו, ענה לו ר' שלום: "אני לא ירא ממך ואם אתה רוצה לפגוע בנשמות ילדי – דע שהעיירות שלהם יגנו עליהם, ובנוגע לגופם – לשם כך יש מעיינות חמים." אף על פי כן, ר' שלום נפטר בשנה זו.

הרבי משטפנשט סיפר את הסיפור הזה, התיישב בכורסה והלך אל המעיינות. הוא נפטר באותה השנה.

י.פ.

מאטעס העלרער 

חסיד בויאן 

הפוסט ר' שלום מרמה את השטן הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

הרבי מקינוב

הפוסט ר' אהרון מקליוואן לומד עם תנאים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הרב [שניאור זלמן מליאדי] היה תלמיד של ר' מיכל מזלאטשוב. כשר' מיכל נסע הוא לקח איתו את תלמידיו ועמם הלך [גם] הרב. כשר' מיכל היה אצל המגיד הוא הנהיג ששניהם יוכלו להוביל טישים נפרדים במהלך הסעודה השלישית [של שבת]. בזמן שהרב מזלאטשוב אמר תורה נהג המגיד לשתוק, אבל כשהמגיד התחיל לדרוש, ר' מיכל לא הביט בו כלל ועסק בשלו. 

זה היה מאוד קשה לרב והוא לא הבין –ר' מיכל נוסע אל המגיד ואז לא נוהג בדרך ארץ כלל[?!] אצל המגיד היה מקורב אחד, חכם גדול, שהיה לפני כן [תלמיד] אצל הגאון מווילנה ונהייה חסיד. הרב שאל בעצתו של החסיד הזה, מה עליו לעשות. אמר לו אותו מקורב: "אני אראה לך איך המגיד נוהג בחצות [ביחס לתיקון]." הוא הראה לו בחצות, איך, למרות שהוא צולע וצריך 

קביים, המגיד זורק אותם ורץ כאש לוהבת. הרב התפעל מזה מאוד. אז המגיד פתח את הדלת ואמר לרב: "בענייני תורה ר' מיכל גדול יותר, אבל בעניין תיקון נפשות אני ניצב גבוה ממנו" אז הרב נשאר חסיד של המגיד, שכן גם הוא הרגיש שתיקון נפשות זה נעלה וחשוב יותר.  

י.פ.

הרבי מקינוב

הפוסט תיקון נפשות חשוב מלימוד תורה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ר' מוט'לה  [הערת צד:] (יחיאל מיכל?) מזלוצ'וב, הבן של ר' יצחק מדרוהוביץ' – עמד בראש חצר משלו ולא היה מתלמידי המגיד. פעם אחת הוא היה במעזריטש אבל לא כחסיד. הרבי מנסכיז', שהיה אחד מאנשיו של ר' מוט'לה, התלווה אליו [למעזריטש]. הרבי היה צריך את ר' מוט'לה אבל לא יכול היה למצוא אותו. הוא פגש את ר' שלמה לוצקער ושאל אותו: "איפה הרבי שלי?" ר' שלמה חשב שהוא מתכוון למגיד כי המשמעות של סתם "רבי" אצלו היא המגיד אז הוא לקח אותו אל המגיד. כשר' מוט'לה שמע על כך זה הטריד אותו מאוד והוא צעק על ר' שלמה: "אתה כבר לא תהיה רבי!"

[באותו הזמן] בחדרו המיוחד, המגיד הרגיש ברוח הקודש שר' מוט'לה גוזר גזירה. הוא קרא לר' שלמה ואמר לו: "שמע, היית ראוי להיות רבי של שישים אלף חסידים אבל ר' מוט'לה ביטל זאת. אני מבטיח לך שיהיה לך תלמיד אחד שיהיה שקול כנגד ששים אלף [חסידים]." זה היה ר' שלום מבעלז.

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט תלמיד אחד ששקול כנגד שישים אלף חסידים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

ירמיה כץ 

(חסיד בויאן)

הפוסט פלפול או הלכה, התולדות או רש"ז הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

[הערת צד של הכותב:] (לר' ירמיה יש סיפור על המגיד [על כך] שבתחילה הוא היה מאוד ביקורתי על הבעש"ט.) 

י.פ.

ירמיה כץ.

הפוסט המגיד הופך לתלמידו של הבעש"ט הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הם הסכימו ביניהם שמי שיספר מעשה או מאמר מהבעש"ט שאף אחד מהם לא שמע, אז בו הם יבחרו כממשיך. 

רק המגיד יכול היה לספר מעשה שאף אחד אחר לא ראה או שמע [על הבעש"ט]. הוא סיפר שהוא בעצמו ראה שכשהבעש"ט לקח כף מלאה באוכל לתוך פיו, עמוד של אש שרף את המאכל לפני שהגיע לפה שלו.

י.פ.

ירמיה כץ 

(חסיד בויאן)

הפוסט אכילתו של הבעש"ט הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בדיוק כפי שר' חיים ויטאל היה מבוגר בשנתיים מהאר"י הקדוש, כך היה המגיד מבוגר מהבעש"ט בשנתיים.

בצוואה של המגיד כתוב שהוא חילק את החסידים שלו בין תלמידיו.

מכיוון שהגליציאנים היו קצת פשוטים, ירש אותם ר' אלימלך. ואת אזור בלרוסיה הוא הקצה לרב [=לר' שניאור זלמן מליאדי]  מכיוון שהם היו צריכים מלומד. 

י.פ.

הרב רייטער

הרב מפרוהובישט

הפוסט יחסי רביים ותלמידיהם בדורות הראשונים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

אז היא התיישבה בחוץ ובכתה מעומק ליבה.

פתאום, עברה שם מרכבה עם ארבע נשים. כשהן ראו אותה יושבת ובוכה הן שאלו אותה: "מדוע את בוכה?" והיא סיפרה להן על מצוקתה.

הן מיד הזמינו אותה אל תוך המרכבה ולקחוה איתן אל תוך המרחץ [המקווה].

כשהמגיד גילה זאת הוא אמר: "אלו היו ארבעת האמהות."

לאחר מכן נולד 'המלאך'.

י.פ.

ישראל וואללאך

247 East Broadway

הפוסט אשתו של המגיד הולכת למקווה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

לאחר מכן, הוא היה בווילנה ונכנס אל 'הגאון'. שאל אותו הגאון אם המגיד הוא למדן. ענה לו ר' רפאל: "לא." וכשהוא שאל אותו אם יש לו כח בנסתר הוא [ר' רפאל] ענה לו: "אני לא יודע – מכיוון שבדברים כאלו אני לא מבין כלום."

י.פ.

 מתנגד  

הפוסט ר' רפאל מהמבורג אצל המגיד ממעזריטש הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

שם כתוב גם על הדרך בה הבעש"ט והמגיד למדו עם התלמידים שלהם.

י.פ.

הרבי מצאנז

הרב רוטנברג

הפוסט ר' שלמה לוצקר כותב את תורתו של המגיד הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הוא אמר: אנשים אומרים שה'בער' [=הדוב וגם מתייחס למגיד] יכול לרקוד – אני לא ראיתי אותו רוקד אף פעם.

אבל, עכשיו אני רואה ש'בער' אכן יכול לרקוד!

אוי, הוא יכול לרקוד!!

י.פ.

הרבי מליאובה

הוא בעצמו שמע מיהודי שהיה עד לכך

הפוסט ה'בער' יכול לרקוד! הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

הרבי מקינוב

הפוסט כיצד שורך המגיד את נעליו הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

[הערת צד:] (בספר ר' ייב"י כתוב שראשי התיבות הן יעקב יוסף בן יהודה).

פעם אחת המגיד פגש את ר' לייב. הוא אמר שהוא צריך לשלוח אליו את הבן שלו ר' יעקב יוסף. ענה לו ר' לייב שהוא בן הזקונים שלו והבן היחיד של אשתו – לכן הוא לא רוצה להרשות לו ללכת ממנו. אמר המגיד אמר: "הוא עוד יהיה אצלי."

לאחר מכן, ר' ייב"י הסתכסך מאוד עם רבני המקום. הוא דרש כנגדם וקרא להם ירבעם בן נבט. הם רדפו אותו בכוח והוא היה חייב לברוח. בזמן ההוא, הוא הגיע אל המגיד. כך התקיימה נבואתו של המגיד. 

(אגב, ר' ייב"י כתב ספר__בשם?__ בנוגע לרבני המקום)

י.פ.

הרבי מקינוב 

(צאצא של ר' ייב"י)

הפוסט ר' ייב"י מגיע אל המגיד הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

  כשר' ייב"י בא אל המגיד הוא אמר שהוא לא מפחד, והוא נכנס אל תוך החדר ובירכו לשלום. 

הוא הציג עצמו בפני המגיד כאדם עני שמקיים את תיקון חצות; לפני חצות הוא הולך למקווה. פעם אחת היה כל כך קר שהמקווה קפא. הוא לקח גרזן ורצה לשבור את הקרח בשביל לטבול.

אז הגיע הס"מ וניסה להניא אותו מלטבול. "בקור כזה" – הוא אמר – "אדם יכול לאבד עצמו לדעת" [=להתאבד]. אולם, ר' ייב"י לא ציית – הוא ניצח את הס"מ וקפץ אל תוך המקווה. 

י.פ.

הרבי מקינוב

הפוסט ר' ייב"י מנצח את הסטרא אחרא הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט חדר מיוחד עבור המגיד הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט מדוע המגיד והמלאך היו מסוכסכים? הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בעלת הבית שבו הוא למד עם הילדים הייתה מתלבשת מאוד לא-צנוע וזה הטריד אותו מאוד, אז הוא ביקש: "ריבונו של עולם אני לא יכול יותר לסבול את הצער והדוחק." לאחר זאת הוא נהייה מפורסם.

י.פ.

יעקב טייטעלבוים

הפוסט המגיד מוטרד מחוסר צניעות הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט ר' משה מסלאוויטא מסרב לפרסם ספר הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ר' פנחס חשב שזה שהמגיד נהייה רב במקומו של הבעש"ט הוא הסגת גבול משום שמתלמידיו המובהקים של הבעש"ט הרבנות הייתה צריכה להישאר אצל התולדות.

זה לא שלרבי מקאריץ היו ספקות בנוגע למגיד, אולם הוא החזיק בדעה שהרבנות צריכה להישאר אצל התולדות. 

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט דעתו של ר' פנחס מקוריץ על ממשיכו של הבעש"ט הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

יעקב טייטעלבוים

הפוסט הלכה כנודע ביהודה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כיצד תדע לזהות אותה? כשאותו אדם [=בעל הנשמה מן השמים] יבוא להוביל את תפילת מנחה ויהודי יעמוד לפני התיבה וימנע ממנו לגשת לשם [– אז תדע שזה הוא]"

שנים רבות לאחר מכן, הגיע מי שלאחר מכן הוכר כרבי מברדיטשב אל המגיד ורצה להתפלל מנחה ולא הרשו לו. 

אז המגיד קרא: "זהו אכן האדם הצעיר שהבעש"ט התכוון אליו"

י.פ.

גדליה שווארץ

הפוסט הנשמה שתמליץ טוב על היהודים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, היה וויכוח על מאמר אחד והחליטו ללכת אל המגיד ולשאול אותו למה הוא התכוון. 

בדרך-כלל, כשקרו דברים כאלו היו מבקשים מר' שלמה לוצקער, הגבאי של המגיד, שישאל את המגיד בשבילם בגלל שלאחרים לא הייתה רשות להיכנס אליו.

אולם, אותו האירוע היה מאוחר בלילה ור' שלמה לוצקער כבר הלך הביתה, אז החליטו שהתני"א יהיה זה שיכנס אל המגיד לברר. דפק התני"א על הדלת והמגיד קרא "מי זה?", ענה התני"א "אני!" שאל המגיד עוד הפעם והתני"א חזר על תשובתו "אני!"

לאחר מספר פעמים שכך ענו זה לזה, ענה התני"א בפעם האחרונה: "זלמיניו". (כך המגיד קרא לתני"א). כשהוא ענה 'זלמיניו', המגיד בעצמו פתח לו את הדלת והרשה לו להיכנס.

מנהג נוסף אצל המגיד היה שבפתאומיות הוא היה אומר לאחד מתלמידיו "עליך ללכת לשם" או למקום אחר, ונהג לתת הוראות להיכן ללכת. 

כשהתני"א היה בתוך החדר, אמר לו המגיד: "זלמיניו – מחר עליך לנסוע לכפר [הספציפי הזה] וללבוש בגדים פשוטים שלא יכירו אותך."

מובן מאליו שהתני"א ציית לדבריו של המגיד, והגיע אל הכפר בדיוק כשהם חיפשו עשירי למניין עבור חופה וקידושין. נגיד הכפר חיתן את אחד מילדיו והיה חסר לו מניין. צירפו את התני"א למניין ונוכחותו התקבלה בהערכה רבה. לאחר החופה, הזמינו אותו לסעודת מצווה והושיבו אותו בקצה השולחן.

השולחן היה ערוך בעושר גדול ו[האוכל] הוגש בכלי כסף יקרים.

לאחר המרק ניגש אליו המשרת ולחש לו בסוד "דוד יקר, חסרה כף, בבקשה השב אותה!" התני"א הנרגש, השיב בהחלטיות "זה לא אני!"

כך היה עשר פעמים – המשרת ביקש ממנו להחזיר את הכף והתני"א צעק "זה לא אני!"

הנגיד הבחין בהתרחשות ואמר "אבל היהודי מתעקש כל כך, שצריך לבדוק את המשרת בעצמו!" ואכן מצאו אצל המשרת את הגניבה. אז פייסו את התניא והוא חזר לביתו. 

המנהג היה שאלו שחוזרים מכזאת שליחות, צריכים לדווח עליה למגיד כשהם חוזרים. לכן, כשהתני"א הגיע הוא הלך מיד אל ביתו של המגיד, אך לפני שדפק על הדלת המגיד פתח אותה והושיט את ידו לשלום. "זלמיניו" הוא אמר "עכשיו אתה מבין כבר, שאחרי פעם אחת שאומרים "אני" חייב לעבור את הייסורים בלצעוק 10 פעמים "לא אני!"

ר' מרדכי שלום יוסף פרידמן – הרבי מסדיגורה

שמע בי"ט כסליו, בטיש של אביו, ר' אהרון.

הפוסט התני"א לומד לומר "לא אני!" הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשהוא נכנס לקבל את פני הרבי מברדיצ'ב הוא שאל אותו מה הוא כתב באותן שיחות חולין.

ענה לו הרבי מברדיצ'ב: "במשך כל הזמן שהייתי אצל המגיד ניסיתי לכתוב ולתעד כל מה שהמגיד אמר. אולם, הצלחתי להבין רק חצי מהדברים – את החצי השני לא יכולתי להשיג – לא הבנתי."

י.פ.

מיכל'ע שוחט

הפוסט שיחות החולין של המגיד הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ענה לו הרבי מברדיצ'ב: "למדתי להכיר שיש בורא שמים וארץ."

צחק עליו חמיו, "היית צריך לעמול בשביל ללמוד את זה?! – אפילו משרתת בחצר יודעת שיש בורא לעולם"

אמר לו הרבי מברדיצ'ב: "יש הבדל. היא יודעת שיש – אני רואה שיש!"  

י.פ.

מיכל'ע שוחט

הפוסט לדעת לעומת לראות הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הם התיישבו יחד [עם המגיד] לזמן מה ולאחר מכן יצא המגיד. על שולחנו של המגיד הייתה מונחת קופסא [=פושקע] שלו והילד החל לשחק בה.

כשהמגיד חזר הוא הבחין שהקופסא לא הייתה מונחת באותו המקום.

הוא קרא: "כשצדיק מניח משהו בצד הוא בונה עולמות – אבל כשמזיזים את הדבר ממקומו אז חס וחלילה הורסים עולמות"

י.פ.

מיכל'ע שוחט

הפוסט הבן של ר' מיכל'ע פוגש את המגיד – חלק ב' הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

 ר' מיכל'ע מזלאטשוב נסע פעם אחת אל המגיד ולקח איתו לנסיעה את אחד מ'חמשת חומשי התורה שלו' – כלומר, את אחד מבניו.

כשהגיע למעזריטש, ר' מיכל'ע שלח את בנו אל המגיד להודיע לו על הגעתם ולבקש שיודיע להם מתי הוא יכול לקבלם. 

פתח הבן את דלת [חדרו של] המגיד פעם אחת, פעמיים, אולם המגיד לא הביט בו כלל. הילד התרגז וחזר אל אביו וסיפר לו שהמגיד התעלם ממנו ושאפילו לא הביט בו.

שאל אותו ר' מיכל'ע – "מה ראית אצל המגיד?"

ענה לו: "[ראיתי] יהודי זקן עומד שם ומתווכח עם המגיד"

השיב לו ר' מיכל'ע: "לא הבנת בני! המגיד היה עסוק עם אליהו הנביא, ואתה מצפה שהוא יקדיש את תשומת לבו לשטויות שלך?!"

י.פ.

מיכל'ע שוחט

הפוסט הבן של ר' מיכל'ע פוגש את המגיד – חלק א' הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הוא בא אל המגיד וביקש ממנו שיתן לו הסכמה, וסיפר לו כיצד הוא לקח על עצמו לשאת את צרות הגלות וכן כמה עניו הוא.

בתגובה, פירש המגיד את הפסוק: " 'אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום ה"(ירמיהו כג, כד), אם אדם מסתיר את עצמו מהעולם, אבל הוא גדול בעיני עצמו ומחזיק מה-"ואני", אז – "לא אראנו נאום ה'", כלומר רבונו של עולם לא מביט בו כלל."

י.פ.

נחום בער המבורגר

חסיד בויאן

הפוסט גדלות מדומה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

אמר לו ר' מאיר: "אוי, אתה טיפש!" ואכן כך היה – הוא לא גדל להיות חכם.

י.פ.

ר' נחום בער המבורגר

חסיד בויאן

הפוסט המגיד מברודי לא רוצה לקבל קוויטלך הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כך הוא עשה. הוא פגש את ר' זושא בבית הכנסת וביקש ממנו עצה כמו שהורה לו המגיד. ענה לו ר' זושא: "יהודי יקר שלי, אני חושש שאיני יכול לעזור לך כלל. אף פעם לא היה לי רע – למרות שתמיד הייתי עני ואביון, אני תמיד שמח בגלל שזה מה שריבונו של עולם רוצה.

אתה חייב ללכת למישהו שרע לו – הוא יזדהה עם התחושות שלך ויוכל לעזור לך."

י.פ.

נחום בער המבורגר

חסיד בויאן

הפוסט ר' זושא לא יכול לתת עצה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

במהלך דיון על דין תורה כזה, החלו התלמידים להתווכח בעוצמה. עיקר הדיון היה על קטע קשה מהרמב"ם לגביו היו חילוקי דעות וקולות המריבה הגיעו עד לב השמים.

[באותו הזמן] ר' זושע מאנאפולי עמד בצד והתפלל, אך הצעקות היו כל כך רמות שהוא לא יכל לכוון בתפילתו. הוא ביקש מהתלמידים מספר פעמים שיהיו בשקט מכיוון שהוא רוצה להתפלל, אולם לא היה להם אכפת. בפעם השלישית או הרביעית הוא שאל את התניא על מה מתווכחים, אך משום שלא העריכו את ר' זושא כלמדן גדול הם לא רצו לומר לו על מה מתנהל הוויכוח. אולם, לאחר מכן סיפר לו התניא שהתווכחו על פשט ברמב"ם קשה.

לאחר כמה דקות, ר' זושא ניגש לחבורה והסביר להם בפשיטות את הפשט ברמב"ם. וכך אכן היה.

שאלו אותו בפליאה כיצד הוא מצא את הפירוש, והוא ענה להם: "לא יכולתי להתפלל בגלל המהומה שהקמתם. אז זעקתי לריבונו של עולם שישלח אלי את הרמב"ם שיגלה לי את הפירוש הנכון של הפסקה ברמב"ם. שמע רבונו של עולםאת בקשתי, והרמב"ם אמר לי את הפירוש.

התניא סיפר את המעשה הזה כששאלו אותו מדוע במכתבים שהוא כותב לר' זושא מאנאפולי הוא נותן לו תארים כה חשובים – למשל 'קדוש' ו'שר תורה', כשכולם יודעים טוב מאוד שר' זושא הוא לא למדן גדול.

הוא ענה במעשה הזה וסיכם שאדם שיכול לצוות כך על השמים הוא ממילא בוודאי 'שר התורה'.

י.פ.

ר' דוד כהן

הפוסט ר' זושא שר התורה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הוא ביקש מבעל העגלה המקומי שירשה לו לנסוע עם הסוס והעגלה שלו. אמר העגלון: "מילא להשאיר את אשתי והילדים בלי פרנסה – אני בעצמי סומך על ניסים, אבל הסוסים לא מבינים חכמות  – הם חייבים לאכול. מה יהיה עליהם?" הרבי הציע שהוא ימכור את אחד מסוסיו, וכך יוכל לספק אוכל למשפחתו בזמן שהוא רחוק מהבית, ו[אוכל] לסוס הנותר במהלך המסע. וכך עשו, והרב ובעל העגלה יצאו לדרך.

מכיוון שהם נסעו רק עם סוס אחד, הם לא יכלו לשלוט בעגלה כל כך טוב. כשהגיעו לבית מרזח באמצע הדרך הם רצו לעצור, אך לפני שיכלו לרתום את הסוס, הכרכרה נכנסה בחלון המסבאה ושברה את השמשה. 

יצא הפריץ החוצה בכעס גדול וצעק: "מי שבר לי את השמשה ככה?!" העגלון הצביע בבעתה על הרב. הפריץ נתן מבט בהדרת פניו של הרב – בצורתו הקדושה – והתמלא פליאה. הוא הזמין אותו לתוך ביתו ונתן לו כבוד רב. לאחר מכן, הוא נתן לו גם סוס כדי שיוכל להגיע למעזריטש במהירות.

כשהרב והעגלון המשיכו הלאה בדרכם – שאל הרב את העגלון: "אני לא מבין אותך! היה לך אמון בי – לעזוב ולנסוע רחוק מהמשפחה בלי לתהות כיצד הם יחיו – וכשהגענו לפריץ הצבעת עלי?!"

ענה העגלון: "דווקא בגלל זה, רבי. בגלל שהייתה לי אמונה בך הצבעתי עליך. אם אתה כזה רבי קדוש, כמו שאני חשבתי, אז הפריץ לא יוכל להזיק לך – ואם אתה לא, אז מגיעה לך המכה!"

אנשים אומרים שתמיד כשהרב היה בעת צרה הוא חזר על המעשה הזה וסיים אותו במוסר השכל: שאם לא, אז אכן מגיעה לו המכה! 

י.פ.

הרבי מטולנא

הפוסט העגלון ור' שניאור זלמן מליאדי הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

אז המגיד אמר: "אומרים שיצר הרע הוא מלך זקן וכסיל. אבל יש כאן קושי. אנחנו יודעים שיצר הרע מתנועע בקלות – רוח  –  אז מדוע אומרים שהוא מלך זקן וכסיל?! אלא הפשט הוא שהוא מלך [=שולט] אפילו על זקן וכסיל. מלך בשר ודם אין לו שיג ושיח עם זקנים וכסילים – כי בצבא אין צורך בזקנים וטיפשים. אולם, יצר הרע כן יכול לפקד עליהם – הוא מרמה אותם בתדירות ומכניסם לעסקיו." 

אנשים מספרים שאכן, אותו למדן, כשהזדקן נהייה אדם ירוד [=חסר מוסר], והלשין על הרבי מברדיטשב בפינסק.

י.פ. 

חסיד בויאן.

הפוסט היצר הרע שולט על זקנים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

הרבי מבויאן

הפוסט אמירתו של המגיד על מעיינות מרפא הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

מיד לאחר מכן, נכנס נער עם שאלה [בעניין כשרות]. התלמידים התפלפלו על כך אמנם, וכבר רצו לפסוק – טריפה. אולם, הם זכרו את דברי המגיד ושלחו את הנער אל הדיין.

הדיין חזר ופסק שהבהמה כשרה. זה היה קשה לתלמידים – מהיכן הוא הביא סברה כדי לפסוק שזה כשר? הוא ענה, שבזמן שהוא הרהר בשאלה, הוא היה יכול לזכור רק איזה ב"ח נידח  [=הכוונה לפירוש הבית חדש ליואל סירקיש] שעל פי שיטתו יכולים להכשיר את השאלה.

לאחר מכן, המגיד סיפר מדוע באותו הזמן הוא הורה להם לא לפסוק בשום שאלה. הוא סיפר שיהודי אחד שנפטר כבר לפני זמן רב, ונשמתו  חיכתה לתיקון בא אליו בחלום. הגלגול שלו היה בהמה והתיקון שלו היה באכילה כשרה של יהודי את הבהמה. [אך,] תמיד [=בכל גלגול] עם הבהמה הופיעה שאלה ותמיד עשו אותה טריפה – התיקון שלו אף פעם לא הגיע. לכן, ארגן המגיד שהדיין יפסוק את השאלה ככשרה והיהודי יקבל את התיקון שלו.

י.פ. 

ר' דוד כהן

הפוסט גלגול בבהמה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בשלב מסוים, כל התלמידים של הבעש"ט עברו אל המגיד.

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט מעבר מהבעש"ט אל המגיד הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

"כשריבונו של עולם רצה להחריב את בית המקדש, אף אחד מן המלאכים לא רצה לקחת על עצמו עבודה כזאת. וכשהגיע אל הס"מ, גם הוא לא רצה – הוא טען שלעתיד לבוא יידונו אותו על כך.

אז רבונו של עולם אמר לו שהוא ייתן לו שם סודי שאף אחד בעולם לא יכיר ועד שהשם לא יתגלה, הגאולה לא תוכל לבוא. רק הצדיק שבכל דור ידע על קיומו של השם, אבל הם לא ידעו את סוד השם, למרות שהם יעמלו בכל כוחותיהם לגלותו.

הידיעה על השם עוברת בירושה מצדיק לצדיק. הר"י הקדוש העביר זאת לבעש"ט, הבעש"ט למגיד – המגיד למלאך והמלאך לר' שלום מפרוהובישט." 

הרבי משטפענעשט המשיך לספר: "מה עשה הסבא (ר' שלום)? – הוא החליט שהוא צריך להתחבר עם הס"מ. הוא הכין 'שפראנקעס' [לבושים מודרניים] ואמר לס"מ שהיותו רבי הוא רק משחק – ובאמת הוא מהחברה' שלו [ובכך] הוא מטעה את ההמון מאוד. פעם ר' שלום שאל אותו – 'אבל מה

בסופו של דבר יהיה איתנו – בסופו של דבר ישפטו אותנו [?]'. ענה לו הס"מ שהוא לא צריך לפחד. יש בידיו תעודת ביטוח – השם שאף אחד לא יכול לגלות.

  הס"מ ור' שלום היו קרובים זה לזה עד שהס"מ חש שמישהו בשמים עובד עליו. הוא מייד חשד שזה היה ר' שלום. אבל הוא ראה מיד איך ר' שלום הולך לשוק וקונה ביצים ועוף מגויה אחת, מתמקח איתה ואז מעביר לה כסף – הוא מיד הפסיק לחשוד.

בסופו של דבר, הוא נתן לו את השם. כשעשה זאת, הס"מ ראה שהשמים זוהרים באור הגאולה ורצה להבין מהיכן זה מגיע ומהי הסיבה.

הוא חילק את העולם לשמונה חלקים והסיק שרוסיה היא המקור. הוא המשיך וחילק את רוסיה לשמונה חלקים המשיך לצמצם זאת אל הפלך של פרוהובישט. 

הפלך חולק עוד וכך שוב ושוב – עד שהוא הגיע אל פרוהובישט, אל הרחוב בו התגורר ר' שלום, ועד לר' שלום בעצמו – ורצה לנקום בו. אולם ר' שלום לא פחד ממנו – וענה לו: 'אני לא מפחד ממך כלל – הנשמות של הילדים שלי יהיו גדולות יותר ממך – ואת הגופים שלהם הפקרתי [=הקרבתי] זה מכבר עד ביאת הגואל. ואם הגופים שלהם לא יוכלו לשאת זאת, הם ייסעו אל מעיינות המרפא.' "

י.פ.

מתתיהו ספעקטאר

חסיד בויאן

[הערה: השווה נוסח המעשה בכרם ישראל וכנסת ישראל = דרכי שלום, עמ' צא-צד]

הפוסט סוד הגאולה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.