בעיירה אחת חי פריץ אחד רשע מרושע. הוא נהג לעשות מה שהוא רוצה ואף אחד לא העז להתעמת איתו. הוא נהג, למשל, לעמוד ליד המקווה וכשהנשים יצאו מהטבילה, הוא העז לחטוף אותן עבור דרכיו הרעות. 

פעם אחת, הוא חטף כך אישה צעירה ליד המקווה והכריח אותה לבוא אליו לטירה. לפתע, קראו לו – אז הוא הפשיט את האישה לגמרי כך שלא יכלה לברוח ונעל אותה בחדר. האישה הייתה המומה, היא הבחינה שהייתה שם מרפסת, שנשארה פתוחה, וממנה אפשר לקפוץ. היא הייתה מוכנה לעשות את הקפיצה הגדולה, אבל היא הייתה ערומה, אז היא לקחה שמיכה, התעטפה בה, קפצה למטה ובעזרת השם, הצליחה לברוח. היא באה לבעלה וסיפרה לו את המעשה. אבל הוא לא האמין לה למרות שהיא נשבעה שהפריץ אפילו לא נגע בה. הוא אמר לה שהוא לא רוצה לגור איתה יותר – אבל מרוב כעס, הוא החליט לברוח. בעיר היכן שהוא גר היה נמל והוא רצה לעלות על אוניה ולנסוע רחוק רחוק משם. 

כשהמתין לאוניה, הוא ראה את הפריץ רץ כמו משוגע – מכה את עצמו בראשו. היהודי הכיר אותו ושאל אותו מה קרה. הפריץ סיפר לו את המעשה. ואמר שלא אכפת לו שהאישה ברחה, למרות שהוא אפילו לא נגע בה – אלא, שבתוך השמיכה שהיא לקחה היה תפור כל הונו. 

היהודי התמלא שמחה – במיוחד כששמע שאשתו דיברה אמת. הוא חזר אליה, פייס אותה וכשהם פרמו את השמיכה הם אכן מצאו אוצר רב [מילולית: ממון רב כשהיה לקרח]. 

בדיוק כשהרבי ממז'יבוז' סיים את המעשה, הגיעו עם הבשורה שנולד בן זכר. 

י.פ.

אברהם ליפע פאפיק

הפוסט סיפורי מעשיות כסגולה ללידה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשהבעש"ט רק הגיע למז'יבוז' היו  בעיר הרבה מתנגדים, אבל למדנים גדולים. ראש למתנגדים היה יהודי אחד עשיר שהייתה לו בת אחת. הבת נהייתה חולה מאוד וכל מה שהרופאים ניסו לעשות, לא עזר. 

כמה נשים באו אל אשתו וייעצו לה שכדאי ללכת אל הבעש"ט – אולי הוא יוכל לעזור. הצליחה האישה לשכנע את בעלה שילך אל הבעש"ט , אבל משום שהתבייש מחברים שלו – שהיו מתנגדים, הוא הלך אל הבעש"ט באמצע הלילה.  

הוא סיפר לבעש"ט את המעשה על חולי בתו והבעש"ט לא אמר לו דבר, אלא רק שילך הביתה ושהוא – הבעש"ט, יבוא אליו למחרת.

היהודי היה נסער מאוד – מצד אחד הוא התבייש מחבורת המתנגדים, שהוא עצמו  עמד בראשה – אבל מצד שני, הוא פחד לומר לבעש"ט שלא יבוא אליו הביתה. 

למחרת בבוקר, הבעש"ט בא אליו הביתה והוא ניגש למיטת החולה ובירך את הבת: "אני מאחל לך רפואה שלמה מגן-עדן" והלך הביתה.  

מאחר והוא היה עשיר, לאותו יהודי היו תמיד שני שומרים  בלילה – בזמן שאחד ישן, השני היה ער וכל כמה שעות השומרים היו מתחלפים. בלילה שלאחר היום בו הבעש"ט היה  אצלם בבית – נפתחה הדלת באמצע הלילה (למרות שהדלת הייתה נעולה) ונכנס יהודי – שנראה כמו בעל עגלה. ביד אחת היה לו שוט ובאחרת פרח. היהודי ניגש אל החולה ואמר לה כך:  "הריחי את הפרח" היא צייתה ובעל העגלה הבטיח שלמחרת בלילה הוא יבוא שוב. 

היהודי [= כנראה הכוונה לאחד השומרים] פחד מאוד – הוא העיר את השומר השני וסיפר לו את המעשה, אבל הם מייד ראו שינוי לטובה אצל הנערה. למחרת, הם סיפרו לאבא על מה שקרה. אז, כבר לא היה אכפת לו מה מתנגדי העיר יאמרו, והוא מיד רץ אל הבעש"ט וסיפר לו את המעשה. 

אמר לו הבעש"ט: "כשהיהודי יבוא עוד הפעם היום בלילה, תאמרו לו שהוא צריך לבוא אלי."  

באותו הלילה קרה אותו הדבר; היהודי בא עוד הפעם, נתן לנערה להריח את הפרח וראו שינוי לטובה. אבי הנערה אמר ליהודי את מה הבעש"ט ביקש ממנו, והוא יצא.  

בבוקר, בא האבא אל הבעש"ט והבעש"ט אמר לו לשבת וסיפר לו מי הוא אותו יהודי: "אותו יהודי היה כל ימיו בעל עגלה – אולם, חוטא

בעש"ט (2)

חוטא גדול – שעשה את כל העברות שבעולם. פעם, הוא נסע ביער עם הכרכרה שלו כשהוא ראה יהודי אחד תלוי על עץ. הוא הסיע את הכרכרה אל מתחת לעץ, גזם אותו והיהודי נפל לתוך  הכרכרה על החציר. הוא נסע משם אל העיירה והצילו את היהודי והוא נשאר בחיים. 

כשהיהודי בעל העגלה נפטר והגיע אל בית-דין של מעלה באו מלאכי חבלה והראו שכל אחד מהם נברא מעבירה אחרת. אולם, לאחר מכן בא המלאך גבריאל בעצמו וסיפר את המעשה כיצד בעל העגלה הציל את היהודי ממוות בטוח. הוחלט להניח את העברות על צד אחד במאזניים ואת הכרכרה והסוס שאיתם הוא הציל את היהודי, על הצד השני של המאזניים – ויצא שהצדדים היו שווים. 

לא ידעו מה לעשות – לגיהנום  לא יכלו לשלוח אותו – הוא הרי הציל נפש אחת מישראל, ולגן עדן גם לא [יכלו לשלוח אותו] – אי אפשר סתם להתעלם מהעברות שלו. אז החליטו לעשות אותו שמש בגן עדן, וכשצריך לשלוח רפואה מגן עדן, שולחים את בעל  העגלה." 

סיים הבעש"ט את דבריו: "זה היה  היהודי שבא אל בתך."  

י.פ. 

אברהם ליפע פאפיק 

שמע מר' אלעזר זאהן ממז'יבוז'

הפוסט בעל העגלה החוטא שהפך לשמש בגן-עדן הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ. 

אברהם ליפע פאפיק

הפוסט ר' יצחק מאלסעק מדבר עם בחורים שהשתגעו הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

מופתים מאת ר' יצחק, הרבי מאלעסק. 

ר' פאפיק מספר שלאמא שלו לא היו ילדים במשך 10שנים מחתונתה. אביו של ר' פאפיק נסע אל הרבי מאלעסק והוא בירך אותו. ומיד לאחר מכן היא ילדה בת. 

                      __________                                                       __________

לאביו של ר' פאפיק הייתה בת לחתן – ערכו את השידוך והבטיחו נדוניה של 200 רייניש, אבל הפרנסה נהייתה קשה והאבא לא יכול היה לשלם את 200 הרייניש של הנדוניה. 

הוא נסע אל ר' יצחק מאלעסק וסיפר לו את המעשה ועוד סיפר שאפילו אם יאפה עוד לחם בתנור נוסף, הוא עדיין ירוויח רק 32 קרוייצער, כלומר – אין לו  שום סיכוי לאסוף את 200 הרייניש הנדרשים. 

הרבי לא אמר לו דבר מלבד "אני מאחל לך  הצלחה" – וזה היה כל המפגש –  אולם, כשהוא נסע הביתה,  ההצלחה של ר' יצחק הייתה כה גדולה שבתוך מספר חודשים היו לו 200 רייניש לנדוניה – יכלו להלביש את כל המשפחה ואחרי החתונה עוד נשארו לו  300 רייניש עודפים בכיסים.   

                      __________                                                         __________

חמיו של ר' פאפיק היה מעורב במקרה שנידון בבית המשפט עם גוי אחד, אז הוא נסע לר' יצחק מאלעסק. במהלך השיחה ביקש החם מהרבי מאלעסק: "אנא, רבי, התפלל שהגוי ימות מיתה משונה –  ותחסך לי ההליכה למשפט." אבל הרבי רק ענה: "אני מאחל לך הצלחה." 

החותן נסע הביתה. במשפט החותן זוכה והשתחרר, אבל לאחר מכן הגוי נהייה חברו הכי טוב במסחר. הוא עשה איתו עסקים גדולים, והחותן הרוויח איתו הרבה.

__________                                                                        __________

י.פ. 

אברהם ליפע פאפיק 

הפוסט מופתים של ר' יצחק, הרבי מאלסעק הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

לנגיד אמיד מדרזאשנה לא היו ילדים כלל, רחמנא ליצלן. הוא הלך אל הבעש"ט וביקש רחמים. אמר לו הבעש"ט: "אם תרצה שיהיה לך ילד, זה  אפשרי, אבל אתה חייב להסכים להיות עני. דון בכך עם אשתך לראות אם היא מסכימה לכך." 

אשתו הסכימה והוא חזר אל הבעש"ט. בירך אותו הבעש"ט – ואכן נולד לו בן זכר, ומייד נהייה עני. הבית שלו נשרף והעסק שלו הדרדר. הוא נהייה כזה קבצן שכשהילד גדל, הוא לא יכול היה לתת לו אפילו  חתיכת לכם. 

הוא בא אל הבעש"ט להתלונן. אז הבעש"ט אמר לו לצאת אל העולם – עד למקום בו לא שמעו על הבעש"ט. והוא ציית. ארז את רכושו היחיד – הטלית והתפילין, ויצא לדרך. 

הוא הלך מעיירה אחת לאחרת. הוא נהג להיכנס לבית הכנסת לשמוע על מה יהודים מדברים  ביניהם – וכששמע שמדברים על הבעש"ט הוא המשיך ללכת. 

פעם אחת הוא גילה עיירה, שבה כבר לא דיברו על הבעש"ט. הוא הבין שבקרוב מסעו יגיע לסופו. אולם, לא היה לו מה לעשות בכפר, אז הוא המשיך ללכת הלאה משם. בדרך מצאה אותו סופת כפור חזקה והיהודי, במאמץ גדול, הצליח למצוא את דרכו אל עיירה אחת. היה חשוך ורק בבית אחד הוא עדיין ראה אור. הוא הלך ונעמד מול הדלת, אבל מסתבר שלא שמעו את דפיקותיו, עד שבמקרה פתחו חלון לשפוך דלי מים. המים נפלו על היהודי הקפוא והוא צעק בכזה צער נוראי שפתחו את הדלת והכניסו אותו פנימה. מיד החליפו לו בגדים, נתנו לו לאכול ונתנו לו מיטה. 

בעל הבית היה יהודי עשיר [=גביר], וכשהיהודי ניסה ללכת לישון הגביר התיישב ללמוד. היהודי החל להיזכר שגם הוא  היה פעם גביר – וגם יכול היה לשבת בבית חם וללמוד דף גמרא במנוחה, ולבו התמלא צער ולא יכול היה להירדם. 

הוא ראה כיצד נכנסה אישה צעירה בבכי מר ומתמשך, ושמע כיצד היא מתווכחת עם  בעל הבית – מדוע הוא לא רואה רופאים טובים יותר. ובעל הבית ניסה לתרץ – "מה אני  יכול לעשות?! – אני עושה כל מה שרק אפשר." לאחר מכן היא הלכה משם. 

היהודי – שבכל מקרה כבר לא יכול היה לישון, לא שכב במנוחה. הוא נעמד ושאל את בעל הבית פרטים על מה שקרה. אך  בעל הבית לא רצה לענות – "מה זה עניינך?" אבל היהודי לא הניח לו – אז בעל הבית סיפר לו שאישה זו היא בתו שנשואה כבר כמה שנים –והיא בריאה לגמרי אלא שיש כאן רק צרה אחת. כשהיא צריכה לטבול והולכת למקווה – היא נהיית חולה וזמנה [המחזור שלה] מגיע עוד הפעם – וזה כבר כך כמה שנים ואף רופא לא יכול לעזור. 

אז היהודי סיפר לו על הבעש"ט והמליץ לו בחום לנסוע אליו. ולמרות שבעל הבית אף פעם לא שמע על הבעש"ט, הוא הסכים ולקח איתו את היהודי ונסע אל הבעש"ט. 

כשהם הגיעו אל הבעש"ט, אמר הבעש"ט אל הגביר: "לך הביתה, אבל קח איתך את היהודי הזה – ואני גם אגיע בהמשך."

לקח איתו הבעש"ט עשרה אנשים מחבורתו ונסע אל העיירה של הגביר.  הלך הבעשט למקווה עם חבורתו ולקח איתו חלף [סכין שחיטה], אבל לפני שהוא טבל בעצמו התלמידים שלו היו צריכים לדקלם בחזרתיות את ה'אלף-בית'. 

לאחר זאת, הוא הלך בעצמו לטבול והטביל יחד איתו את הסכין, וראו שהמים מיד התמלאו בדם. כשהבעש"ט יצא מהמקווה, הוא סיפר שבמקווה היו שדים שפגעו באישה, אבל עכשיו, הכל יהיה בסדר. 

כשהגביר בא להודות לו, שאל אותו הבעש"ט: "האם אתה זוכר – לפני שנה נפל בגורלך למצוא אנייה עם תבואה?" הוא ענה: "כן." "כמה כסף הרווחת מזה?" הוא ענה: "כך וכך." 

"נו, אם כך, תן ליהודי את הכסף הזה. כשהוא נהייה עני – קרה לו שאחת מאוניותיו נעלמה עם התבואה. זו הייתה האונייה שלך." והוא עשה כן ושניהם נושעו.  

ליהודי היה ילד והוא קיבל בחזרה חלק מהונו הקודם. ובעל הבית  – בתו נרפאה. 

י.פ. 

אלעזר זאהן ממז'יבוז' 

הפוסט ילד תמורת מעמד הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, כשר' הירש'לה בחן מה הוא עשה באותו היום, הוא הרגיש שבעניין שאלה אחת על נדה נעלם ממנו תוספות אחד – הוא קרא מהר לשמש שיאמר ליהודי שהפסק שלו שנפסק באותו יום הוא לא נכון. השמש מיהר ללכת אבל הוא חזר מיד עם בשורה שזה היה כבר מאוחר מדי. 

הצטער ר' הירש'לה מאוד והתחיל לעיין מה הביא אותו לכזה חטא. הוא הגיע למסקנה שזה משום שהבעש"ט 'עושה את מעשה התעתועים שלו' בטלוסט – מרחק של כמה מיל' מצ'ורטקוב, והוא – ר' הירש'לה מותיר אותו כך ולא רודף אחריו – לכן מגיע לו כזה עונש. 

אבל מכיוון שהוא לא רצה לדון מישהו שלא בפניו, ורצה להשתכנע בעצמו, הוא נסע לטלוסט לראות את דרכי הבעש"ט. כשהגיע ביום שישי הוא ראה כיצד הבעש"ט עוסק בשתי עגונות – שתיהן קוננו  ובכו ורצו לדעת היכן היו בעליהן. נכנס הבעש"ט לבית הכיסא, התפנה, שטף  את ידיו ולאחר מכן אמר לנשים שהן צריכות ללכת לכאן ולכאן – שם תמצאנה את בעליהן. אז ר' הירש'לה נהייה עוד יותר משוכנע שהוא חייב לרדוף את הבעש"ט – היתכן? – לכאלה מקומות הולך הבעש"ט בחיפוש אחר רוח הקודש!?  

כשהנשים עזבו, ניגש הבעש"ט לר' הירש'לה ובירך אותו לשלום. אמר לו: "אל תצטער – לא פסקת באופן רע, לא דילגת על התוספות. אתה רק טעית בפירוש – חשבת שלשיטת התוספות צריך לפסוק כך ולא – צריך דווקא לפסוק כך כמו שאתה  פסקת." והוא לקח את הגמרא ולמד איתו את הפשט האמיתי. 

אמר ר' הירש: "יש לנו קבלה [מרבותינו] שאותות  ומופתים אפשר גם לעשות מהצד האחר, אבל תורה היא מכל מקום אמת." 

[המשיך ר' הירש] "ומה שלימדת בתוספות היא תורת אמת – שלום עליך רבי ומורי!  אני מבין עכשיו שכל מה שאתה עושה, אתה עושה מצד הקדושה – רק דבר אחד אני לא מבין. מדוע היית צריך ללכת למקום כזה כדי לחפש ברוח הקודש היכן הגברים נמצאים?"

ענה לו הבעש"ט: "ידעתי שהגברים שלהן נמצאים במקומות נמוכים מאוד, ובזמן שאני עוסק בדברי תורה אני לא מתבונן בכאלה מקומות נמוכים. לעומת זאת, בבית הכסא אסור להרהר בדברי תורה ולכן, שם יכולתי לראות את המקומות המאוסים היכן שהם נמצאים כעת – חיפשתי אותם ושם מצאתי." 

י.פ. 

יעקב טייטעלבוים

הפוסט מה שמצא הבעש"ט במקומות הנמוכים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

קרה שבבית הדין של מעלה דנו יהודי אחד, שלדאבוננו היו לו מעט זכויות. נזכרו שהוא פעם פרנס אלמנה אחת והציל את חייה. אז הציבו את האלמנה על כף המאזניים והיא גברה על כל העברות שלו. 

טען הקטגור: "זה קרה פעם אחת עם יהודי שגנב כסף, ובמקרה שלו אמדו את העברה רק בפרוטות שהוא גנב – צריך היה גם אצלו לשקול את האיש ממנו הוא לקח את הכסף."

ענה המלאך מיכאל: "לך אחר ההיגיון! בוודאי במקרה של האלמנה העיקר אינו הפרוטות שהוא נתן לה, אלא שהוא התכוון להציל את החיים שלה – לכן לוקחים את כל האלמנה שהוא הציל ומניחים אותה על כף המאזניים. במקרה של היהודי הגנב – הוא  לא התכוון לחיים של היהודי – רק לכסף שלו ולכן שוקלים רק את הפרוטות."  

צדיקי הדור אמרו שהרבי מברדיטשב אמנם סיפר זאת על המלאך מיכאל אבל  הוא בעצמו הגה את הפתרון הזה. 

י.פ. 

יעקב טייטעלבוים 

הפוסט בעבור אלמנה אחת הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשר' משה חזר מהחתונה ר' שלום מבעלז שאל אותו: "מה ראית?" ענה לו ר' משה: "עם הקוויטל הוא עטף את האצבע האמצעית של ידו הימנית. ואת הכסף הוא הניח בכיס אפודתו". אמר הזקן מבעלז: "הוא עשה כך עם הקוויטל שלי בגלל שהוא רצה לברך את היהודים עם השם שלי, ואת הכסף הוא הכניס  לאותו כיס בו הוא מקיים את ל"ו הצדיקים." 

י.פ. 

הרב מביליץ  

הרב שטערן 

הפוסט ר' מוטלה מצ'רנוביל עוטף את אצבעו בקוויטל של ר' שלום מבעלז הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ. 

אלכסנדער ביסטריצקי

הפוסט ר' מוטלה מקרמניץ מבטיח לנכדתו שתשא מלך הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ. 

דוד טווערסקי 

צאצא [של הרבי] מסקווירה

הפוסט מלכה בתו של הרבי מרוז'ין הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ. 

רב מביליץ 

הרב שטערן 

הפוסט בתו המלומדת של הרב היא גם נקבה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

שאלו החסידים את הרבי מרוז'ין מדוע הוא צוחק, אבל הוא שתק. אמר ר' שלום: "שושקיני! (כך  ר' שלום נהג לקרוא לר' ישראל מרוז'ין) מה זה, יהודים שואלים אותך ואתה לא עונה?!"   אז הרבי מרוז'ין סיפר את המעשה הבא: 

פעם אחת היה יהודי אחד, איש עני מאוד. כשהגיע פסח, למגינת הלב לא היה לו שום דבר עבור החג. אמרה לו אשתו, שהוא צריך לקחת את גביע הכסף  שיש לו לקידוש ולמשכן אותו אצל גוי. הוא הלך אל גוי למשכן את הגביע וקיבל  שלושה רובלים בתמורה. הוא הלך ונכנס עם שלושת הרובלים אל העיר לקניות עבור פסח. בדרך היה הרבה  שלג והוא התייסר על כל מטר של הדרך. על השביל הוא פגש גוי אחד עם פגר של סוס. קרא לו הגוי ושאל אותו אם הוא רוצה לקנות את העור של  הסוס, והציע גם להפשיט את העור בעבורו. השלג נהייה גרוע יותר והוא בוודאי היה קופא אילולי מרכבה גדולה עברה שם ולקחה אותו ואת העור, שהיה כבד מאוד ומלא בקרח. 

כשהגיע אל תוך העיר הוא מכר את העור בעבור שישה רובלים. אז הוא קנה מיני מאכלים עבור פסח ועוד לקח עמו את שלושת הרובלים שנותרו לו כרווח. כשהגיע הביתה אשתו הייתה מלאת שמחה, וכשהוא סיפר לה שיש לו עוד שלושה רובלים כרווח, היא הציעה לו להחליפם בעבור הכוס שהוא משכן אצל הגוי, כך שיוכל לעשות קידוש ב'סדר'. והוא הקשיב לה ואכן עשה זאת. 

כשהיהודי נפטר והגיע לעולם הבא התברר שלא הייתה לו שום זכות, שהוא מעולם בחייו לא קיים שום מצווה. עמדו להוביל אותו לתוך הגיהנום, כשרץ מליץ יושר אחד הגיע וסיפר את המעשה עם כוס הקידוש הממושכנת. אבל  כשהניחו אותו [=את המעשה] במאזניים, עדיין כל העברות שלו שקלו יותר. אז אמר המליץ יושר – "נו, זרקו את העור [של הסוס] על המאזניים" – וכשהניחו את העור המים הקפואים נשפכו החוצה ונפלו על האדמה. 

זה מה שהרגיש הרבי מרוז'ין על הכובע שלו ולכן צחק. 

י.פ. 

ירמיה כץ

הפוסט בזכות עור של סוס הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כך זה היה במשך שנה אחת-שתיים. אמנם זה לא מצא-חן בעיני חמיו וכל הדיבורים שלו לא הועילו, אז הוא נסע לר' יצחק מדרוהוביטש –  אביו של ר' מיכל'ע, להתלונן על ר' מיכל'ע.  ר' יצחק הציע לו שירשה לו להתבודד שנה אחת. וכך היה. אבל, לאחר שנה ר' מיכל'ע נסע הלאה לברודי ונטש את אשתו אצל המחותן. 

בברודי הוא נהיה מלמד. חכמי ברודי חשו שהמלמד הוא 'כלי מפואר' ונתנו לו כבוד גדול. פעם אחת, חכמי ברודי רצו להחרים את הבעש"ט. הם עמדו לפסוק את חרם על הבעש"ט, כשמישהו אמר שזה לא נאה לעשות משהו  כזה בלי להתייעץ עם המלמד ר' מיכל'ע, אותו הם העריכו מאוד.  

כשקראו לר' מיכל'ע, הוא אמר להם שהוא לא יכול להיות מעורב בעניין הזה והציע להם שלא לריב עם הבעש"ט. כשהם  שמעו את המילים הללו מר' מיכל'ע, הם התחרטו וזנחו את כל העניין. 

לאחר מכן, כשר' מיכל'ע היה אצל הבעש"ט, הבעש"ט אמר לו: "שלוש שנות ההתבודדות עזרו לך להציל את כבודי" 

י.פ. 

דוד געלבטוך 

חסיד קופישניץ  

הפוסט ר' מיכל מזלאטשוב מתבודד שלוש שנים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ. 

יעקב פלאנצגראבען 

הפוסט כשאשתו של הרבי מצאנז נפטרה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ר' שמואל ענגעל הרב מרדומשיל (קרוב משפחה של ר' יוסף ענגעל) היה יתום מגיל צעיר. אמא שלו הייתה אלמנה ענייה. 

הנער הראה יכולות מדהימות אבל היה מאוד פרוע. לעיתים, הוא יכול היה להישאר ער לילות שלמים וללמוד בהתמדה, ופעמים אחרות היה מתהלך ימים שלמים בלי להביט כלל על צורת אלף. 

אמו נסעה אל הרבי מצאנז – הדברי חיים, ולקחה אותו עמה. היא בכתה בעוצמה אצל הרבי מצאנז והתלוננה שיש לה בן מאוד יקר לליבה עם כשרונות גדולים, אבל מאוד מופרע. 

הרבי מצאנז קרא לו ואמר לו: "הקשב ילד, אתה צריך לציית לאמך, ואם אתה תציית לאמא, אתה תגדל להיות מלך  בישראל." 

הוא הזהיר אותו עוד על הדברים הבאים:

(1) אל תלמד לכתוב עד שאתה בן 13 

(2) תתפלל תמיד מתוך הסידור 

(3) תשמור על אמך. 

כשר' שמואל ענגעל סיפר את המעשה הזה הוא אמר: "צייתתי ל[דברי] הרבי, ואף פעם לא התחרטתי [על כך]" 

י.פ. 

ר' יעקב פלאנצגראבען 

תלמידו של ר' שמואל ענגעל 

הפוסט הרבי מצאנז מזהיר את ר' שמואל אנגל הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

לר' אברהם היה אח צעיר, ר' געצעל. הוא היה רב באוסטראה ביחד עם אחיו. הוא  נפטר בכ"א טבת תרל"ז. [בגליון בצד:] (או בתרל"ג).  

הוא הותיר אחריו בן יחיד – ר' מרדכי, המכונה ר' "אלטערוני", וכאשר ר' געצל נפטר הוא נהייה רב באוסטראה במקומו. 

לר' מרדכי היו שני בנים, ר' יעקב יוסף ור' וועלוועל אשר שניהם נהרגו על קידוש השם בתקופת היטלר. בת יחידה, הינדע פערל, נישאה למישהו מברזנא. בנה הוא אהרון פעטשעניק. 

_______________   ________________

אביהם של ר' יעקב יוסף[? אברהם] ושל ר' געצעל היה ר' יעקב יוסף, מייסד שושלת רבני אוסטראה. הוא היה תלמיד מובהק של ר' ברוך ממעז'יבוז'. הוא היה הרב הראשון באוסטראה.  

לר' יעקב יוסף היה אח, ר' משה, שהיה רב ברוזיטשוב. היה לו בן יחיד, ר' יעקב יוסף. לר' יעקב יוסף היו שני בנים – אחד ר' אברהם חי כרבי ברוזיטשוב, והשני ר' געצעל בחר בעיירה הקטנה קוזין.הוא כתב את ספר אמרי אמת. הוא נפטר בסדר השני___?  

ר' משה היה תלמיד של הסבא משפוליי.  

_______________   ________________

אביהם של ר' משה ור' יעקב היה הבן הצעיר ביותר של ר' ייביי ר' פנחס. הבנים האחרים של ר' ייבי, היו ר' געצעל – הבכור – ור' לייב. ר' פנחס נפטר בגיל 33. ר' געצעל היה מגיד באוסטראה ר' לייב היה גביר והתיישב  בברדיטשב. 

י.פ. 

הרבי מקינוב  

הפוסט הייחוס של הרבי מקינוב – חלק ב' הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הרבי הנוכחי מקינוב, ר' אברהם, הוא הבן  של ר' יעקב יוסף שהתיישב לראשונה בקינוב וכך ייסד את שושלת קינוב-אוסטראה. ר' יעקב יוסף נהג ברבנות מגיל 30. הוא גדל אצל הזקן מסקווירה –  ר' יצחק. 

אשתו של ר' יעקב יוסף נקראה שרה סאסיע והייתה הבת של הגביר ר' הירש לייב שפירא – יהודי מכובד מאוד אליו כתבו מכתבים נאים הר' מרוז'ין והר' מצ'רנוביל. היא נפטרה ביום ה-48 של הספירה [=ספירת העומר] והייתה בת 48. אומרים עליה 48 שבחים. קראו לה 'אמא  שרה' – משום שהחזיקו ממנה כזאת צדקת.   

הרבי מסקווירה אמר על ר' יעקב יוסף – "ראו חסידים, כיצד ילד גדל בלי אבא". כשהוא היה בן 30 באה אליו עדה של יהודים מקינוב וביקשה ממנו שיתיישב בעירם. אמרו אפילו שהאנשים מקינוב ייחסו עצמם אל הרבי והרבי ייחס עצמו  אל אוסטראה, היכן שצמח. 

ר' יעקב יוסף נפטר בוורשה בן 72 – בי"ח שבט תרפ"ב.  הרבי מקינוב אומר שלאביו ר' יעקב יוסף היו חסידים, שכמעט כולם היו יראים ושלמים, בעלי מידות, ותלמידי חכמים. ר' יעקב יוסף התאמץ מאוד להביא אחדות בעולם, ורק רצה שתהייה אחדות בין חסידיו – שלא  יעשו שום הבחנה בין גבירים לקבצנים.  

ר' אלתר, הרב מקונסטנטין– גאון עולם, נמנה בין חסידיו.

לר' יעקב יוסף היה אח – ר' יצחק אייזיק שהיה רב באוסטראה. הוא היה בן 47 בזמן שנפטר. הילדים שלו היו בעלי בתים.

_______________   ________________

הסבא של הרבי מקינוב, ר' אברהם, היה רב באוסטראה. הוא נפטר בשמחת תורה תרכ"ו, בגיל 47. הוא קבור באוסטראה.

 אשתו, אדעל, הייתה הבת של ר' אייזיק. ר' אייזיק היה חתנו של ר' נחמן מברסלב.

הפוסט הייחוס של הרבי מקינוב – חלק א' הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ. 

ירמיה כץ 

חסיד בויאן  

הפוסט האישה שמסרה את הרבי מרוז'ין לשלטונות הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

יום שישי אחד, במהלך היום, ר' הערשעלע לקח אותו איתו למקווה – כשהוא חזר הוא שאל את אשתו: "בית הדין של מעלה צריך אותו (הכוונה לבנו). אם את מסכימה אז גם אני מסכים." 

לאחר מכן הוא הכין מיטה עבור הילד והילד נפטר.

בבית הקברות של צ'ורטקוב עומדת מצבה עליה כתוב: תינוק בן עשר שנים מת בנשיקה.

י.פ.

יעקב טייטעלבוים

הפוסט בנו של הרבי מצ'ורטקוב מת בנשיקה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בדרך כלל, כשחסידי טולנא נסעו לרבי שלהם הם לקחו אותו איתם מתוך רחמנות בתוך העגלה שלהם. פעם אחת, כשהחסידים נסעו – ר' חיים יידעל נהיה חולה ולא יכול היה לנסוע איתם, ונשאר מאחור.

הייתה לו עז אחת ממנה הוא התפרנס. הוא מכר את העז עבור הוצאות הדרך ונסע לטולנא לחג. ביום השני של הראש השנה לאחר הארוחה הוא יצא להליכה קצרה בגן. הוא ראה איך ר' דוד מטולנא מביט החוצה מהחלון. 

כשהבחין בו שאל אותו הרבי מטולנא: "חיים יידל מה אתה חושב?"

ענה לו ר' חיים יידעל: "אני חושב כיצד שמונה בנותיי תמצאנה חתנים טובים."

הרבי מטולנא הגיש אליו שזיף מבושל ואמר: "רבונו של עולם יעזור לך אי"ה."

ור' חיים יידעל זכה בשמונה חתנים – תלמידי חכמים למדנים. 

י.פ.

הירש לעדערמאן

הפוסט ר' חיים יידל נוסע לפגוש את הרבי מטאלנה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הוא היה אצל ר' מנדל'ה מרימנוב, אצל הרבי מלובלין ואצל הרבי מאפטא.

(קודם לכן הוא התגורר ביארצ'וב?)

הוא נפטר בר"ח ניסן תקצ"ט (1839) ונטמן בטומשוב.

הוא היה חתן של הרבי מזשקוב.

היו לו שני בנים

1. ר' יהושע'לה מטומשוב
2. ר' אברהם אביש (חסיד סדיגורה)

ר' יהושע'לה מטומשוב נפטר בי"ט תמוז תרס"ו (1906) בגיל 82.

היו לו שלושה ילדים ?

1. ר' יוסף אריה לייביש הבכור – קיבל את האדמו"רות בטומשוב.

הוא נפטר בר"ח אדר ב' תרע"ו

אשתו הראשונה של ר' יהושע'לה מטומשוב הייתה הבת של ר' הירש'לה מרמינוב.

אשתו השנייה (אמא של ר' יוסף אריה לייבוש) הייתה הנכדה של ר' יצחק מהמבורג.

אשתו של ר' יוסף אריה לייביש הייתה בתו של הרב מקורצינה – נכדה של הרבי מרופשיץ.  

י.פ.

הרבי מטומשוב

הרב מ. פרישערמאן

הפוסט ר' יוסף מטומשוב, מייסד שושלת יאריטשוב-טומשוב הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

אשתו הייתה מרשעת גדולה ומיררה את חייו 'עד מוות.' זו הייתה אחת הסיבות לכך שהוא תמיד נסע – מסכן, הוא היה נווד גדול.

בווסליבקה קוראים לו הרבי של פורים מכיוון שהוא תמיד היה שם בפורים.

הענווה והאדיקות שלו היו שם דבר.

מספרים שאפילו בזמן שהוא הלך למקווה, לפני שהוא היה טובל הוא עדיין לבש את הכיפה והוריד אותה רק כשהוא ממש טבל.

י.פ.

אברהם מאנוטא

חסיד מסקווירה

הפוסט דמותו של ר' יעקב, בנו של ר' אברהם יהושע העשל מסקווירה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

דוד טווערסקי

נכד הרבי מסקווירה

הפוסט כשמלכה, בתו של הרבי מרוז'ין נפטרה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

1. ר' אברהם יהושע השל
   1. משה דן
   2. ר' יוסף מאיר
   3. ר' יעקב – חתן ר' משה מבאישאוו – ישב בבאישאוו 
2. ר' נחום מסקיקיוה (סבא של איינו טווערסקי)
3. ר' ישראל, אשתו נקראה חוה גולדה
4. ר' דוד – אשתו הראשונה [הייתה] בתו של ר' משה מסאווראן
   1. ר' מוט'ל מסקווירה
   2. ר' משה, חתן ר' יעקב לייבנו מטריסק
   3. ר' אהרון, חתן ר' יצחק מבוהוש
   4. ר' שלמה, [חתן] ר' לייב באגרעבער (?)?
   5. ר' נחום, חתן ר' יוסף מאיר מסקווירה (בנו של ר' אברהם יהושע השל) 
   6. בתו שנפטרה צעירה (עליה אמר ר' יצחק "יוסיף דעת יוסיף מכאוב" [[קהלת א, יח] )]

מהאישה השנייה – צפורה, נכדתו של ר' ייבא

1. ר' יצחק, חתן ר' שלמה שמואל מצ'רנוביל
2. ר' יעקב יוסף חתן ר' פנחס מרחמסטריווקה
3. ר' יהודה לייב חתן ר' משה מקאליב
4. פנחס

{לא התחתנו

     5. חנה סימה

י.פ.

דוד טווערסקי

הפוסט בניו של ר' יצחק מסקווירא הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

גם ה'חידושי הרי"ם' היה אביון גדול ואשתו הרבנית שאלה אותו – "ראה, השכן שלך לא מפסיק להיאנח וממך לא שומעים אפילו מילה שלילית אחת." 

ענה לה ה'חידושי הרי"ם': "לי יש כזה ראש טוב שבאנחה אחת אני משתווה לשכן שלי שנאנח כל היום."

י.פ.

הרב הרשברג

משיקאגו 

הפוסט אנחתו של החידושי הרי"ם הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, הוא נסע בדרך ועבר דרך לידא – מקום עם הרבה משכילים.

אחד מן המשכילים שאל אותו – "מה איתך? – גם אתה רק בן-אדם, מדוע מגיע לך כל כך הרבה כבוד?"

קרא אליו ר' אהרון: "איש צעיר – ההבדל בינינו מתבטא בשלוש דרכים:

1) אתה מחפש נשים, ונשים מחפשות אותי

2) אתה נותן לנשים כסף, ונשים נותנות לי כסף

3) אתה מבטיח לנשים שלא יהיו להן ילדים ובסוף יש להן, אני מבטיח להן [שיהיו להן ילדים], ואכן יש להן."

אברהם פרלוב – נכד של הרבי מקוידנוב – נכד של ר' אהרון – לא האמין שר' אהרון אמר כזאת "בדיחה גסה" למרות שהוא ידע שהוא היה בדחן גדול.

י.פ.

מ. איוונסקי

הפוסט ר' אהרון מקוידנוב אומר "בדיחה גסה" הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בזמן שהוא היה שם הלשינו עליו [לשלטונות]. באמצע קריאת התורה בבית הכנסת ניגש אליו חייט וסטר לו. 

לאחר מכן, אפילו מתנגדים סיפרו שבתו של החייט נפטרה אחר כך.

י.פ.

מ. איוונסקי

הפוסט חייט סוטר לר' ברוך מקוידנוב הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בנוגע לנדוניה – יצא שלר' איציק'ל המבורגר לא הייתה שום נדוניה לתת. אמא שלו הייתה עכשיו באמת כעוסה – "לא כלה ולא נדוניה", היא טענה. הרבי שלח אותה שוב לבן שלהם ר' מנדל ושוב הוא הסכים – לא אכפת לו, והם צריכים להתקדם עם החתונה. 

לאחר החופה, הוציא ר' איציק'ל המבורגר את הארנק שלו ונתן לחתן נדוניה כפולה. 

"כתוב" – הוא קרא "הנושא אישה לשם ממון או לשם נע נע [ = נוי, יופי] {?}.⁴ כשראיתי שהוא היה רציני בנוגע לשידוך ולא מסתכל על היופי ולא על הכסף – הוא מצא חן בעיני ולכן אני נותן לו נדוניה כפולה.

י.פ.

ר' משה כהן

הפוסט ר' מנדל לינסקר לא מסתכל על היופי ולא על הכסף הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשהרבנית חזרה חשכו עיניה. היא החלה להתרעם שהוא הרס אותה. אז ענה לה ר' יעקב לינסקער: "אני לא מבין אותך. אני רואה אותך כל יום נותנת סחורה לגויים ואת לא עושה מזה שום מהומה, נו, אז גם אני רשאי לעשות אותו הדבר ליהודים".

י.פ.

משה כהן.

הפוסט כשר' יעקב לינסקר נותר לבד בחנות הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

ר' משה כהן

הפוסט ר' בענצי'ל טוען שאמנם חסידים הם 'שוטה לדבר אחד' אך לא לכל התורה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

למחרת, הוא נהייה מאוד משולהב במהלך התפילה (אצל החסידים מסטרליסק התפללו בהתלהבות) ולפני ברכת 'ברוך שאמר' הוא הסתובב אל חסידיו ואמר: "האם אתם אכן רוצים יותר כסף?" והם ענו לו פה אחד: "חלילה – לא! אנחנו מאושרים ושמחים בחלקנו"   

י.פ.

ר' משה כהן

הפוסט חסידי סטרליסק שמחים בחלקם הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ר' אהרון מצ'רנוביל ביקש מר' יצחק מסקווירה שירשה לו להעתיק אותה [=את ההגהה] אבל הוא סירב בגלל שהבעש"ט לא הרשה זאת. אולם ר' אהרון ענה לו: "ובכל זאת הבעש"ט אומר [בהערה לספר]: 'אלא בסוד ויהי ערב…[יום אחד]' אז אם סופרים אחד 'וחמישה נוספים לו' [ככתוב שם] יוצא שש. לאחר מכן כתוב: 'כנגד שניים' – אז יוצא לנו עכשיו שמונה – זה רמז לשמונה בנים של ר' מוט'ל מצ'רנוביל ולכן צריך לאפשר לנו להעתיק."

ענה לו הרבי מסקווירה: "לא חשבתי כך, אבל אכן אמרת דרשה יפה, אז אני ארשה לך להעתיק, אבל לא מעבר לכך."  

אותה העתקה עברה בירושה מר' אהרון לבנו ר' נחמום, ממנו לר' מרדכי מליווא וממנו לר' יהושע השל מצ'ודניב. 

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט הגהה אחת של הבעש"ט על ספר הצורף הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הרבי מקינוב [המספר] חושב שלייקיס זה שם של עיר.

הרבי מקומרנו אומר שזה ליאה'קיס, [כלומר] שלאמא שלו קראו לאה.

י.פ.

הרבי מקינוב

הפוסט אשתו השנייה של ר' מוטל מצ'רנוביל הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשר' חיים היה בן שלוש-עשרה, אז [מחבר] 'ים התלמוד' (ר' יהושע העשל ארנשטיין) נתן לו סמיכה: "יורה יורה ידין ידין" [לשון כתב הסמיכה שמצביע על הזכות להורות בהלכות איסור והיתר ולדון בדיני ממונות]. 

בגיל חמש-עשרה, [מחבר] 'הישועות יעקב' (ר' יעקב משולם ארנשטיין) צירף אותו לבית הדין בעבור התרת עגונה. 

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט דמותו של הדברי חיים מצאנז הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשהוא הגיע לברודי וכשראה את ר' אפרים זלמן הוא מיד החל לשוחח איתו בלימוד, וזה נמשך שעות. לאחר מכן, שאלו אותו ר' אפרים זלמן: "מה מביא אותך לבראד?" ר' חיים סיפר לו על הסכסוך שיש לאשתו עם החברה. ר' אפרים זלמן אמר לו שהוא כבר כמה שנים לא היה בחנות אבל "עבורך אני אלך ואפתור את הסכסוך. כך או כך אני מאמין לך." והוא הלך לחנות והורה לשלם לאישה את 80 הזהובים. 

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט אשת ר' חיים מצאנז עושה עסקים עם ר' אפרים זלמן מרגליות הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט ערכה של טבעת הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, הרבי מבעלז עבר ליד הבית של ר' שלמה לוצקער ור' שלמה קרא אליו: "איש צעיר, אתה מוצא חן בעיניי, אני רוצה ללמוד איתך חסידות וקבלה" והרבי מבעלז הסכים. אולם, מאחר וחותנו, הרמ"ז היה מתנגד זה היה חייב להיות בסתר, וכך יצא שהוא היה חייב ללמוד עם ר' שלמה את השיעור שלו בחסידות בחצות הלילה. השיעור של החותן התחיל בחמש בבוקר ומכיוון שהרבי מבעלז הגיע הביתה מהשיעור של ר' שלמה בשלוש או ארבע בלילה הוא בקושי ישן, וקרה שהוא נרדם במהלך השיעור של חותנו. זה הטריד את הרמר"ז מאוד והוא התבייש מאוד בחתנו. זה הגיע לידי כך שהוא אמר לבתו שמשום שחתנו מביך אז יהיה ראוי להתגרש ממנו. אשתו של הרבי מבעלז ידעה על השיעורים שלו באמצע הלילה, אבל היא לא רצתה לספר לאביה עליהם.

זה נמשך זמן מה. הרבי מבעלז למד בלילה עם ר' שלמה לוצקער ולעיתים קרובות היה נרדם מרוב התשה בשיעורים של חותנו. זו הייתה חרפה גדול עבור הרמר"ז בפני התלמידים האחרים. לכן, הוא החל להציק לבתו בעוצמה שתתגרש מבעלה. [לאור זאת,] היא הוכרחה לספר לאביה על השיעורים של בעלה וגם סיפרה לו על גודל צדקתו ועבודת ה' שלו. מאז ואילך הרמ"ז הניח לו ואפשר לו ללכת בדרך החסידות.

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט הרבי מבעלז לומד חסידות בסתר הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

ירמיה כץ

הפוסט שינה של זוג בחדר אחד או בחדרים נפרדים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ. 

ירמיה כץ 

(חסיד בויאן)

הפוסט אצלנו לא שוכחים את אלוהים ותורתו אפילו לא לרגע הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת חסידי רוסיה באו אל המגיד והתלוננו שבגלל המרחק הרב קשה להם לבוא [אליו] באופן תדיר יותר, אבל בו בזמן גם קשה להם לשהות תקופה ארוכה בלי הנהגת הרבי. אז המגיד פשט פריט מלבושו, [הוריד את] החגורה, [הוסיף את] המקל שלו ונתן אותם לזקן החבורה ואמר לו: "קח את החפצים אל וויטבסק. שם תמצא איש צעיר בשם מנדל'ה ותתן לו את כל הדברים הללו."

כשהגיעו לוויטבסק הם התחילו לברר על אותו ר' מנד'לה. ענו להם: "יש כאן הרבה מנדל'ים. את מי מהם אתם צריכים?" כך, עד שפגשו אישה יהודייה אחת והיא ענתה להם: "גם לחתני קוראים מנדל'ה, יכול להיות שזה הוא". כשהם פגשו אותו בבית ונתנו לו את כל הדברים [של המגיד] הוא מיד לבש את הבגד וחגר את החגורה ובו ברגע פניו השתנו לחלוטין והם לא הכירו אותו בכלל ופחד גדול נפל עליהם.

הזקן מהוסיטאן ז"ל סיים [את דבריו]: "אתה רואה בני, לפני רגע ככה – וכעת אחר לחלוטין. אני מברך אותך שתהייה אור ואש עבור הדור שלך כמו שר' מנדל'ה מוויביסטק היה בשביל [הדור] שלו." 

י.פ.

הפוסט מה אמר הרבי מהוסיאטין לבנו כשהחל להניח תפילין הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשר' פנחס מקאריץ היה על ערש דווי, ר' חיים מקראסנא, אחד מתלמידי הבעש"ט, נסע אליו. הוא הגיע בדיוק בערב שבת וסיפרו לו את הבשורה העצובה שזה היה מאוחר מדי [=שר' פנחס כבר נפטר]. הוא הלך אז למקווה, ושם הודיעו לו שר' פנחס עודנו חי, אבל לא זכרו את שמה של אמו של ר' פנחס כשהזכירו אותו. הרבי מקאריץ ז"ל אמר אז "זה עונש על כך שכהבעש"ט היה צריך אותי לא היה לי כלל זמן ללכת למקווה."

י.פ.

פיני לאנדוי.

הפוסט מה קרה כשלרבי מקאריץ לא היה זמן ללכת למקווה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הדיבורים הללו הגיעו לאשתו הרבנית והיא – בפחד – נכנסה אל המלאך וסיפרה לו שאנשים אינם שמחים ממנו ושהם יכולים לאבד את פרנסתם ח"ו.

המלאך ענה לה: "אני אשם? – לא קראו לי אף פעם – הם צריכים לקרוא לי כדי שאבוא."

מיד לאחר מכן הייתה ברית וקראו למלאך.

הוא בא, כפי שנהג ללכת, עם טליתו על ראשו. בזמן שהחלו את למול את הילד, הוא הרים את טליתו לרגע – נפל כזה פחד על הנאספים שכל הקהל ברח משם.

י.פ.

הרב רייטער

הרב מפרוהובישט

הפוסט מבטו של המלאך מטיל פחד על הציבור הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת הרבי מאפטא התעורר פתאום באמצע הלילה משנתו ואמר לאשתו הרבנית: "כבר הגיעה העת שנסע מפה". ר' מאיר כבר זכה להיות ממלא המקום שלו.

בבוקר, הוא קרא לכל בעלי הבתים של העיר לבוא אליו יחדיו ואמר להם את הבשורה שהוא רוצה לעזוב את אפטא. חשובי העיר החלו לצעוק ולבכות, אבל ה'אוהב ישראל' נשאר בשלו: זה אבוד [= כלומר אין מה לעשות]. אבל הוא הבטיח להם: "בעבור המאמצים שלכם תמיד יקראו לי בשם עירכם – הרבי מאפטא".

לאחר מכן, ר' מאיר ה'אור לשמים' נהיה רב באפטא.

י.פ. 

הרבי מצאנז

הרב רוטנברג

הפוסט הרבי מאפטא עוזב את אפטא הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הוא הורה להרחיק אותו מהקיר ושאל: "מה השעה?" אמרו לו שרבע ל- 12.

פתאום, הוא החל לצחוק. פעם אחת, פעם שנייה, פעם שלישית, ואמר לקהל שעמד סביבו: "החלה מהומה בשמים. המלאכים רצים מסביב [וקוראים] – 'הכינו קבלת פנים לר' שלום!' אז הס"מ ניגש ושאל 'למי הם מכינים עצמם באופן כזה?' אז הם זרקו אותו החוצה. הס"מ שאל בפעם השנייה, וזלזלו בו שוב – 'מה הכוונה, אינך יודע מי הוא ר' שלום?' אז הוא נזכר: 'זה שלומ'קע? הו! איך הוא רימה אותי! אוי, אני פשוט לא ידעתי מה הוא היה'.

זה גרם לצחוק בשמים." ר' שלום הוסיף: "מכיוון שהפמליה של מעלה צוחקת, צוחק גם אני."

לאחר מכן, בדיוק בשעה 12 הוא הסתובב אל הקיר ונפטר.

אשתו הרבנית חוה'לה הייתה מוטרדת ועצובה מאוד לאחר הסתלקותו, אולם ר' אברהם, בנו הבכור, הרגיע אותה ובזמן שהם נכנסו לסוכה הוא אמר לה: "צריך לשמוח עם האורח – לרבונו של עולם יש אורח חשוב ליום טוב."

באותו היום נפטר גם יהודי פשוט אחד. ובזמן שהרבי מרוז'ין, ר' ישראל, היה באמצע אמירת קדיש הוא פתאום הפסיק וברח. [בגליון:] (בו בזמן הוא היה בן אחת עשרה, הוא נולד בתקנ"ז ור' שלום נפטר בתקס"ח.) 

ר' אברהם מפרוהובישט ניגש אליו לאחר מכן ושאל אותו: "מדוע ברחת באמצע הקדיש?" ר' ישראל'נו ענה לו: שנשמתו של היהודי באה אליו ואמרה לו: "נשמתו של אביך אינה זקוקה לקדיש – אבל נשמתי כן. תן לבני לומר קדיש"

י.פ.

הרב רייטער

הרב מפרוהובישט.

הפוסט פטירתו של ר' שלום מפרוהוביטש הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשהיא התעברה בפעם הראשונה הוא אמר: "זה לא מה שחשבתי" והיא הפילה.  

בפעם השנייה הוא שוב אמר כך והיא הפילה שוב.

כשהיא התעברה בפעם השלישית חששו לגלות זאת ל'מלאך' ואז ר' ישראל חיים נולד. כשסיפרו לו את הבשורה, 'המלאך' עוד הפעם אמר: "זה לא מה שחשבתי, אבל זה כבר כאן אז שיהיה."

כשהרבנית התעברה בפעם הרביעית 'המלאך' אמר: "או, זה מה שחשבתי!" ור' שלום נולד.

י.פ.

הרב רייטער

הרב מפרוהובישט

הפוסט הריונותיה המרובים של גיטל, אשת המלאך הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

אז היא התיישבה בחוץ ובכתה מעומק ליבה.

פתאום, עברה שם מרכבה עם ארבע נשים. כשהן ראו אותה יושבת ובוכה הן שאלו אותה: "מדוע את בוכה?" והיא סיפרה להן על מצוקתה.

הן מיד הזמינו אותה אל תוך המרכבה ולקחוה איתן אל תוך המרחץ [המקווה].

כשהמגיד גילה זאת הוא אמר: "אלו היו ארבעת האמהות."

לאחר מכן נולד 'המלאך'.

י.פ.

ישראל וואללאך

247 East Broadway

הפוסט אשתו של המגיד הולכת למקווה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ר' אליעזר, אביו של הבעש"ט היה מפורסם כמכניס אורחים גדול.

בזמן שאשתו של ר' אליעזר הייתה בהריון, היה רעש גדול בשמים על כך שנשמה כה גבוהה עומדת להיוולד. לס"מ היה אינטרס אישי למנוע זאת. בתחילה, הוא רצה להבין מדוע לר' אליעזר מגיעה כזאת זכות גדולה. הצדיקים הגדולים בשמים אמרו לו: "מכיוון שהוא מכניס אורחים גדול." הס"מ טען שזה לא נכון – וכי צריך לנסותו.

אז אליהו הנביא התחפש לאדם עני ובא עם תרמילו באמצע השבת אל ר' אליעזר ונכנס לתוך ביתו. 

ר' אליעזר הראה לו כבוד גדול – הוא נתן לו מיטה ומאכלי שבת.

כשהגיע מוצאי שבת ואליהו הנביא ביקש להיפרד, ר' אליעזר לחש באוזנו – כך שאף אחד לא שמע – "יהודי יקר, אל תעשה זאת שוב – אל תסע בשבת עם תרמיל."

כך, כשראו כמה גדולה מצוות הכנסת אורחים אצל ר' אליעזר, שאירח אפילו מחלל שבת – אז אף אחד בשמים לא יכול היה לקטרג, והילד נולד לר' אליעזר. זה היה ר' ישראל בעש"ט.

י.פ.

הרבי מבויאן

הפוסט כיצד נולד הבעש"ט הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

אחד מהם סיפר שבזמן שהוא היה בן 18, הרבי מאפטא היה בברדיטשב והלך לבקר את אשתו של הרבי מברדיטשב. כשהוא חצה את סף הבית הוא קרא: "זוהי אדמת קודש כי הרבי מברדיטשב הלך פה!" הוא הוריד את נעליו לפני שנכנס פנימה.

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט האדמה שהלך עליה הרבי מברדיטשב הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הוא לקח את בנו של ר' חיים הכהן רפפורט מלמברג לחתנו. הוא נקרא ר' בירוש. 

ר' בירוש ראה שמכל הרבנים שבאים אל חמו – הוא הראה הכי הרבה כבוד לבעש"ט. פעם אחת הוא שאל אותו על הסיבה לכך.הוא ענה לו שהוא מסתובב בעולם ו"גוזר" (צדיק גוזר וה' מקיים).

פעם אחת הבעש"ט ראה את ר' בירוש – הוא אמר עליו שיש לו 'צלם אלקים'.

לאחר מכן ר' בירוש נהייה רב במז'יבוז'. משפחת ביק הם צאציו.

י.פ.

אלעזר זאהן

הפוסט מדוע ר' מאיר עמדין מראה כבוד לבעש"ט הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

פעם אחת, כשהגישו לבעש"ט כוס חלב, הוא סירב לשתות אותה. ר' מאיר התפלא על כך. כשחקרו ודרשו את העניין, מצאו שהאישה שחלבה את הפרה, הייתה 'בזמנה' [בימי הווסת] בשעת החליבה. 

י.פ.

אלעזר זאהן

הפוסט הבעש"ט מסרב לשתות כוס חלב הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בתו של מתנגד אחד בעיירה רחוקה ממז'יבוז' נהייתה חולה מאוד. הרופאים כבר וויתרו עליה – יהודים הציעו לו שכדאי לו ללכת אל הבעש"ט.

בלית ברירה, הוא קיבל את העצה ויצא לדרך. לא רחוק ממז'יבוז' החלו סערה איומה וסופת שלגים.

בקושי רב, הוא מצא מסתור אצל יהודי אחד באיזה כפר, שם היהודי ישב ולמד. 

הוא היה כמעט קפוא לגמרי והיהודי קיבל אותו בהכנסת אורחים מרשימה – נתן לו לאכול ולשתות ואף נתן לו בגדים יבשים. 

לאחר מכן, שאל אותו היהודי – שהיה גם מתנגד גדול – אבל גם תלמיד חכם גדול: "לאן נוסע יהודי במזג אוויר כזה?" ענה לו היהודי בעל הבת החולה: "אל הבעש"ט. להציל את ביתי החולה".

ברגע ששמע זאת בעל האכסניה הוא נהייה עצבני ונסער 

ורצה לזרוק אותו לסופה שבחוץ.

היהודי ביקש ממנו רחמים, ונאלץ להבטיח לו שהוא יחזור הביתה ולא ייסע אל הבעש"ט.

סיפרו את המקרה הזה לבעש"ט, והוא אמר: "היהודי בעל האכסנייה, היה אדם ישר וטוב מאוד [מענטש]. הוא במדרגת רב תנא הוא ופליג¹ [=. כלומר הבעש"ט החשיב את בעל האכסנייה כבר פלוגתא לגיטימי שיכול לחלוק עליו]."

י.פ.

הרבי ממז'יבוז'

הפוסט הנסיעה אל הבעש"ט שלא צלחה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

הוא הסכים ולקח איתו את ר' אברהם שלמה. במהלך הנסיעה, ר' אברהם שלמה לא פסק מלגחך על האדמו"רות. 

בלילה, נעצרו יחד באותה התחנה ועמדו להתפלל.

משום שר' אברהם שלמה האריך מאוד בתפילת שמונה עשרה, הרבי מרוז'ין נתן לו כזאת דחיפה שהוא מיד פסק ועקר רגליו [כנהוג בסיום התפילה].

לאחר מכן הוא שאל אותו שלוש שאלות:

1. מדוע הוא עקר רגליו?
2. מדוע הוא האריך בתפילתו?
3. והוא שאל אותו גם על פשט הפסוק: 'הסובל ומעלים עין מסוררים' [– הכיצד?] הרי אם הוא סובל, הוא לא מעלים עין.

ענה לו ר' אברהם שלמה על שלוש השאלות:

1. כתוב: 'אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו ואפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק אבל עקרב – פוסק' ועל זה נאמר: "הוי זהיר בגחלתן של תלמידי חכמים […]שנשיכתן נשיכת עקרב'"⁵ לכן עקרתי רגלי כשדחפת אותי.
2. אתה אכן חייל מנוסה, ויכול להתפלל מהר – אני לא. אני הולך לאיטי. לוקח לי הרבה זמן להטעין את אבק השריפה ולכן זה לוקח יותר זמן.
3. 'מעלים עין מסוררים' – זה היחס של הקדוש ברוך הוא אלי. 'הסובל' – הוא עושה בעבורך לפי שכתוב 'הקדוש ברוך הוא גוזר וצדיק מבטל'

י.פ. 

רבי גאלד

נכד של המלאך

הפוסט הרבי מרוז'ין ור' אברהם שלמה מקבלים יחס שונה מהקב"ה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בחופה היה דוחק נוראי.

כולם רצו לנכוח בטקס.

הרבי מרוז'ין צעק: "מי שרוצה לראות את עלבוני צריך להיכנס"

כששמעו זאת, אף אחד לא רצה להיכנס כך שאפילו לא נשאר שם מניין.

רק ר' אברהם שלמה נשאר. הרבי מרוז'ין קרץ לו: "שלמה'לע, בוא הנה," והוא כיבד אותו בכך שמינה אותו לשושבין.

י.פ.

הרב גאלד

נין של ר' אברהם שלמה

הפוסט חתונתו השנייה של הרבי מרוז'ין הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

לרוע מזלה מכיוון שלא היה לה ממה לחיות, היא כיבסה בגדים של אחרים כדי להתקיים.

באותו הזמן היה בטבריה ר' מנדל מוויטבסק. כשהוא שמע את המעשה הזה על אלמנתו של המלאך הוא נחרד ממש והלך לבקרה כדי לברר אם המעשה אכן אמיתי. הוא פגש אותה בעבודה. שאל אותה: "את באמת חייבת לכבס?" הוא חשב שהיא צריכה לכבס את בגדיה שלה מכיוון שהייתה ענייה מכדי לשכור גויה.

אבל היא ענתה: "לא רבי! זאת לא הכביסה שלי – אלא כבסים של אחרים"

[בעט כחול בכתב ידו של השל:] {[לכבס] את הבגדים שלה היה נחשב לביזיון, [לכבס את הבגדים של אחרים] בשביל פרנסה זה משהו שונה?}

י.פ.

הרב גאלד

הפוסט הרבנית פריידע, אשת המלאך, מכבסת בגדים של אחרים הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

לר' פייוועל היה עסק של בדים. כשהם נפגשו ר' פייוועל מדד שמלה לגויה זקנה (סבתא). זה נראה מוזר לחוזה והוא החל לצחוק. גם הרבי מנסכיז' [התפלא] ושאל מי היא הסבתא. הסתבר שהיה להם אז גילוי אליהו. 

י.פ.

הרבי מצאנז

הפוסט אליהו מתגלה בגויה זקנה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

בתו היחידה, יענטע, אמרה לר' ייב"י שהוא צריך להכין משהו עבור סעודת פורים, אבל הוא לא עשה שום דבר, אלא הלך ונכנס לבית הכנסת שמח ומלא בביטחון.

הגיע ונכנס לתוך הבית אדם עני אחד וביקש להצטרף לסעודת פורים. יענטע התחילה לבכות – שאין לה כלום לפורים, אפילו לא לעצמה, קל וחומר בשביל לתת לאורח. הוציא הקבצן זהוב אחד ואמר: "הנה, קחי את הזהוב וקני כל טוב עבור פורים." שמחה יענטע מעומק ליבה וקנתה אוכל, שתייה, דגים, בשר, ויין וכולי.

כשר' ייב"י חזר מבית הכנסת הם אכלו את הסעודה ור' ייב"י נהייה שמח מאוד. הוא שר ורקד עם האיש העני. כשהעני כבר הלך הביתה אמר ר' ייב"י: "את יודעת מי זה היה? זה מרדכי היהודי מהמגילה שבא אלינו לשמחנו."

י.פ.

הרבי מקינוב

הפוסט מרדכי היהודי הגיע לשמחנו הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

כשר' פנחס עזב את קאריץ הם נסעו אחריו והמשיכו לזעוק: 'עד מתי! אנחנו כבר בשנות הזקנה –כבר הגיע הזמן שנתברך בילדים.' אבל ר' פנחס דבק בעמדתו – 'לא טוב לכם שיהיו לכם ילדים'.

הגביר התייאש והתחיל לתת נדבות גדולות – יותר מהיכולת שלו. 

ר' ייב"י עסק רבות בפדיון שבויים. כשהוא שמע שהגביר נותן כאלה צדקות גדולות הוא החליט לבקר אותו ולבקש נדבה גדולה. הוא היה צריך סכום גדול והיו חסרים לו 300 רענדלעך.

ר' ייב"י בא אל העיר החדשה היכן שהגביר התגורר. בדיוק אז הגביר ישן והמשת שלא הכיר את ר' ייב"י לא הרשה לו להיכנס. הוא האמין שהיהודי הוא סתם איש ולכן רצה לפטור אותו ברובל או שניים, כי הגביר הורה לו שליהודי קבצן צריך לתת סכום בין רובל אחד לחמישה,

אבל, ר' ייב"י דווקא רצה לראות את הגביר. המשרת רצה לתת לו 5 רובל ולפטור אותו בזה – אבל ר' ייב"י לא רצה. אז המשרת התחיל להתרגז וכיבד את ר' ייב"י בסטירה. ר' ייב"י ספג את הביזיון והלך בחזרה אל העיר העתיקה. 

מיד ביום למחרת הגביר נהייה חולה מאוד ולרופאים לא היה פתרון. המשרת נזכר שהוא הכה יהודי אחד וכשהוא התחיל לתאר את היהודי הבינו שזה בוודאי היה ר' ייב"י. מהר רצו לפייס אותו. כשר' ייב"י מחל לו הגביר מיד התרפא. כאות תודה הגביר שלח אליו את כל ה-300 רענדלעך שהוא היה צריך בשביל פדיון שבויים.

ר' ייב"י שמח מאוד שהגיעה אליו כזאת נדבה עצומה ושאל את הגביר אם יש לו בקשה כלשהי. הוא סיפר לו שהוא מחוסר בנים. ר' ייב"י אמר שאי"ה בתוך שנה יהיה לו בן זכר. הוא רק ביקש שיודיעו לו כשהאישה תכרע ללדת.

עבר הזמן – האישה התעברה וכשהתחילו לה חבלי הלידה הם שכחו להודיע לר' ייב"י, אולי משום שהוא לא נהג באדמו"רות.   

היא נהייתה מאוד חולה וחבלי הלידה נמשכו 2-3 ימים והיא כמעט נפטרה.

אז הם נזכרו בר' ייב"י ומהר רצו אליו לבקש רחמים. הוא אמר: מזל טוב, ילד נולד!

כשהאישה התאוששה היא סיפרה שהיא הייתה בעולם האמת ופגשה את ר' פנחס מקאריץ וביקשה ממנו רחמים. הוא אמר לה: 'אני אמרתי לכם שזה לא טוב שיהיו לכם ילדים'. 

היא הבחינה בר' ייב"י – והוא אמר לה: 'מה את עושה כאן?! – החוצה!' ונתן לה את נשמתה בחזרה.

י.פ.

הרבי מקינוב

הפוסט ילדים בתמורה לתרומה הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

[הערת צד:] (בספר ר' ייב"י כתוב שראשי התיבות הן יעקב יוסף בן יהודה).

פעם אחת המגיד פגש את ר' לייב. הוא אמר שהוא צריך לשלוח אליו את הבן שלו ר' יעקב יוסף. ענה לו ר' לייב שהוא בן הזקונים שלו והבן היחיד של אשתו – לכן הוא לא רוצה להרשות לו ללכת ממנו. אמר המגיד אמר: "הוא עוד יהיה אצלי."

לאחר מכן, ר' ייב"י הסתכסך מאוד עם רבני המקום. הוא דרש כנגדם וקרא להם ירבעם בן נבט. הם רדפו אותו בכוח והוא היה חייב לברוח. בזמן ההוא, הוא הגיע אל המגיד. כך התקיימה נבואתו של המגיד. 

(אגב, ר' ייב"י כתב ספר__בשם?__ בנוגע לרבני המקום)

י.פ.

הרבי מקינוב 

(צאצא של ר' ייב"י)

הפוסט ר' ייב"י מגיע אל המגיד הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

ענה לה ר' פנחס: 'נשמתו של ר' ייב"י היא גבוה מכל הנשמות – הוא לא צריך סגולות כאלו'.

אבל הוא נתן לה עצה, שהוא צריך לאכול תבשיל כוסמת ואז הוא יהיה בריא.

ר' ייב"י לא אהב כוסמת, אז הן [=שיבולי הכוסמת] קטרגו עליו למעלה [=בשמים] שהוא לא אוכל אותן.

בישלו לר' ייב"י מאכל מכוסמת והוא הבריא.

י.פ.

הרבי מקינוב

הפוסט שיבולי כוסמת מקטרגות על ר' ייב"י הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.

י.פ.

פנחס לאנדוי

הפוסט מדוע המגיד והמלאך היו מסוכסכים? הופיע לראשונה ב-מכון חסידות הרצוג.